| |
טומי הולכת לתומה
|
| 5/2007
 נדודי שינה
איך אני יודעת שבא הקיץ. עקיצות. הינה, רק התחיל הקיץ וכל היד שלי עקוצה, מה שלא מסתדר בכלל עם התכנון של השרוולים הקצרים מחר. אני שונאת את זה וכל הסימנים מראים שאלה חבריי משכבר הימים, הפשפשים. הם התקיפו אותי ללא רחמים, ודווקא היה יום טוב, זה ממש סיום עגום. אני באמת מתחילה לשקול לחיוב הדברה. אוף.
אפילו אין לי חשק לכתוב על משהו אחר והתבשלו לי פוסטים דוקא מעניינים לפריקה פה, אבל אין אין כוח. ולחזור למיטרה נראה לי לא מתקבל על הדעת, שם נמצא האויב. וגם החיפוש בגוגל העלה שמדביר זה הפתרון.
או, אלוהים.
ותודה לחברה שהעירה אותי בדיוק ברגע שעמדתי להרדם ואמרה: נו, תכתבי פוסט, מזמן לא כתבת.
הינה כתבתי, אולי אחד הבאמת עלובים שלי.
אני באמת מסכנה, יושבת בסלון לבד, כמעט בחושך, ומפחדת ללכת לישון מאימת הפשפשים.
עדכון: אחרי כתיבת שורות עגומות אלה החלטתי לנסות שוב את מזלי בשינה, שמתי על עצמי חולצה עם שרוול ארוך ופסעתי לחדר. בסביבת המיטה נצפתה חיית מספריים אכזרית, ממלמלת לעצמה "חה, חה, אני אעקוץ והם יחשבו שזה פשפשים וכך התכנית השטנית שלי תצא לאור!!! מואהההההה". היא נרמסה באכזריות, ולא נעקצתי עוד.
אבא שלי יש לו קטעים מטורללים לפעמים, למשל הוא מלמד אותי ואת אחותי קוסמות, אז הפעלתי כמה טריקים בדרך למיטה, הקלקתי את האצבעות ואמרתי: "אני מבטלת את הפשפשים!" הקלקתי שוב ואמרתי "אני מרשה לעצמי לישון טוב בלילה!". אחר כך פיניתי את הראש ממחשבות, המצאתי סיפור, שיניתי משהו קטן בסיפור והחלטתי שזה מעלים את הפשפשים. הסתכלתי מסביב וראיתי שיש חתיכת דבק (הכחול הזה כמו פלסטלינה) שמזמן הדבקתי על המיטה ושכחתי שם, החלטתי שזה הקמע שלי נגד פשפשים.
אמן, חמסה חמסה, אינשאללה ויובוני ורוט אם זה לא יעבוד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa