| |
טומי הולכת לתומה
|
| 5/2007
מישהו לא עייף?
אלא אם כן מקס המקליד במרץ מהחדר הסמוך כותב עכשיו פוסט על היום, אני הראשונה. שולתת.
החלטתי לקבל עצה. העצה הייתה לא לחכות לעיבוד הדברים אלא פשוט לעבד אותם פה, ככה, אונליין. אז נכנסתי הביתה, מקס אמר לי מה את בסרטים? ואני הלכתי לעבד במעבד.
מה ייצא?
פגשתי היום 4 אנשים מדהימים ועוד שני אנשונים קטנים מדהימים לא פחות, אין ספור חתולים, אין ספור זבובים, עכביש ושתי עיזות פזיזות. חזרתי עייפה, קצת מותשת רגשית. שוב לא הצלחתי לצאת מעצמי, שוב הייתי קצת קונכיה.
היה מגניב, מגניב, מגניב.
ועכשיו קצת אין לי מילים, בדרך הביתה כבר נמלאתי עצב. תחושה של פספוס, תמיד יש לי תחושה של פספוס, תמיד אין מיצוי. תמיד אני יוצאת בתחושה שהתעסקתי יותר מדי בעצמי מאשר במסביב, ואז אני ממשיכה להתעסק בעצמי עוד קצת. רו-מי-נ-ציה במיטבה. אולי נלך לישון עכשיו? זה יהיה קטע. ללכת לישון בתשע ביום שישי. אני לא רוצה לישון, הוא אומר.
אין לי מה לכתוב. אז תעשי זרם התודעה הוא אומר. על מה את כותבת בכלל? על היום. על מה.
אני תמיד מרגישה שאני משדרת תחושה של אי נוחות, אני לחוצה ומלחיצה, ואז אני מתעסקת בזה, נהיית קרה, רחוקה, צינית. לא מתקרבת כשרוצה. טוב נו. היה באמת מגניב, ובאמת אין לי מילים אולי עדיף לישון. לא לעבד, סתם לישון. הכול צריך לעבד?
אתם מקסימים, רק שתדעו.
איזה כיף שפתחתי בלוג.
ואגב, הפוסט הראשון היה בשניים ביולי 2006, הרבה לפני שחשבנו שהוא היה.
לילה טוב חברים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa