לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

טומי הולכת לתומה


Avatarכינוי:  tomasa

בת: 44

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2007

תובנה


אני מהירה מאוד, במחשבה, בהרגשה, בהקלדה.
ואני מצפה מאנשים שיחשבו, ירגישו, יקלידו מהר כמוני (פרלין בדיוק התלוננה על עניין ההקלדה אז הכנסתי גם אותו, הוא אכן סממן). כשהם לא מגיבים באותה מהירות כמוני, אני נהיית מתוסכלת. אני חושבת שאיך יכול להיות שאין להם מה להגיד על כל מה שאמרתי. אני כבר טסה קדימה. ואז אני מתחילה ללחוץ, עוד ועוד. עד שאם יש משהו להגיד גם הוא נעלם, מהלחץ, מהעצבים.
עכשיו לומדת לתת מרחב.
איך אדע אם לא יגידו? אולי ברירת המחדל היא להבין שאם אלחץ גם לא יגידו. אם כי גם זה לצערי לא תמיד הוכיח את עצמו כנכון. חייבת להפסיק לשאול מה את/ה חושב/ת על מה שאמרתי. מה, אין לך מה להגיד? מה, אני לבד בזה? נו... נו! אוף!
פשוט לתת מקום. איך לעזאזל נותנים מקום?! והכי גרוע, אני אומרת - חשבתי שתגיד/י ש... די.
חייבת ללמוד לקלוט רמזים, ניואנסים, כדי שאפסיק להיות כזו רומיניטטיבית. ולסמוך על חוש הקליטה שלי לכל אלה.

שבת טובה.

בעצם, לא חייבת. בוחרת.
נכתב על ידי tomasa , 21/7/2007 14:07   בקטגוריות clouds  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-28/7/2007 06:02


7,943
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtomasa אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tomasa ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)