| |
טומי הולכת לתומה
|
| 9/2007
 פוסט שעמום פאסיבי אגרסיבי
אחרי זה פתאום היום רגיעה. איזה יום היום בירושלים! איזה יום. כשהייתי קטנה אהבתי לשחק באוהל בימים האלה. ולבנות אוהל מסדין על כיסאות ולשים כריות בפנים וקומקום קטן עם תה. תמיד הייתי רוסיה קטנה, אין מה לעשות. והיום הסדין מהכביסה של אתמול מתייבש על החלון והחתולה הכניסה את עצמה פנימה ועשתה לעצמה אוהל. אני, דוגלת במצלמה הידנית שלי הישנה אז צילמתי, תמונות בעוד כחודש. מתוקה שכזו החתוליה הזו.
אני מחכה בקוצר רוח לפוסט האכזבה מירושלים של פרלין. אתמול בשתיים בלילה כמעט נסענו לתלביב, הדבר היחיד שמנע זאת מבעדנו היה שניקול לא ענתה לסמס "ערה?" שלנו. היום ניסיון שני, ללכת לבקר בדירה החדשה שלה. אז מה עושים בירושלים? שאלה אותי הפרלין. נוסעים לתלביב אמרתי לה. אבל זה לא נכון. הינה תקף, יקום המקס ובירושלים הולכים ברגל, כי יש אוויר מעולה, עד שנתקלים בבית קפה ואוכלים שם ארוחת בוקר.
קומי קומי הפרלין שם בפריפריה, עוד טוענת שהיא ירושלמית. פחח. הפרלין הזו. ניסע לתלביב, נראה את הים, נרמנץ קצת, ונשוב לעיר האורות שלנו, לעיר הבירה, לעיר המפולגת, המלוכלכת, הנלחמת הזו. למגדל השן של האקדמיה. "איזה קורס אנחנו לוקחות ביחד?" היא שואלת. ואני אומרת:" לא יודעת משהו תרבות משהו ביקורת משהו ספרות, ערבוב של כל המילים האלה באיזה קונסטלציה".
וכן, בתי קפה פתוחים בירושלים. ושלא יגידו לכם אחרת.
* ומה זה הנושא החם הזה מה זה? לא נשמע כדבר הזה, לבער מילים מן השפה. אם יש מילים שלא אוהבים צריך ללמוד למה לא אוהבים ואיך נוצרו ומה זה אומר. אבל לבער??? שפה זו התבוננות ויצירה, לא ביעור. במקום בו מבערים מילים...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa