| |
טומי הולכת לתומה
|
| 9/2007
 נשברתי
זה התחיל מאין ספור הודעות סמס שעניתי רק לאישיות שבהן. קיבלתי שלוש מאנשים שאני לא יודעת מי הם, וטלפון אחד ממישהו שאמר: "טומי, שנה טובה. יאללה ביי". ואז נחתו בתיבת הדואר האלקטרוני שלי מספר הודעות אישיות מאוד, תודה אידיומית מתוקה. וכשכבר באתי לסגור את המחשב ולצאת לחופשי התקשרה אליי תלמידה מלונדון רק לומר לי שנה טובה ומתוקה.
נשברתי.
תמיד אני נשברת.
אבל איך אברך? גזירות והדבקות זה ברירת המחדל שלי בחיי היום יום וממש לא בא לי לעשות א תזה גם היום. וסמס קבוצתי עושה לי פריחה? אתקשר. אין ברירה בעד האגרה.
ואחרי שראיתי שאפילו !ניקי כתבה (ומצחיק!! כנסו כנסו שלא נפספס את המומנטום!!) החלטתי לאחל גם אני לעצמי ולכם, לכן כמה איחולי חג.
והכנה ביותר שאני יכולה לאחל לעצמי הוא שאוכל השנה להבין מה בדיוק אני, אני טומי, אני אני אני, בלי אף אחד אחר, רוצה. ושאצליח להיות שלמה עם זה. שגם אם אתחרט זה לא ישבור את עולמי לרסיסים.
ויותר קטן שאצליח לשים בצד את כל מחשבות המה לעזאזל אני רוצה רק לשלושת הימים הקרובים האלה.
ולכם - רק כי אני אתנוצנטרית תרבותית אאחל אותו דבר. שתדעו מה אתן רוצות, ותדעו לעשות את זה בדרך הטובה ביותר.
זהו, נוסעת לאימא לארוחת חג, אירוע תמוה, ותמוה עוד יותר כי האחות שלי קנתה לאימא מתנה בשם שתינו. רוח החג הזו שמעולם לא שרתה על משפחתי עושה לי חררה אבל האמת היא שהיא גם קצת משמחת. ואחר כך נבקר בבית הספארי של ניקי, נשתה לשוכרה, נצא לבלות במסיבה של הג'ינג'י וביום שישי יש לי דייט עם פיג' לבראנץ'. אמרתי שהחיים יפים או לא אמרתי? יפים.
רומינציות ממני והלאה לימים הקרובים האלה! ומיד אחר כך - רומינציות - הידד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa