| |
טומי הולכת לתומה
|
| 9/2007
פסיכ' יקרה.
הינה שוב אני כותבת לך, אבל רק בפעם השנייה בבלוג. אולי כי בבלוג אני כותבת לך ככה כמו שזה בלי לייפות ואולי כי פה אני כותבת לך דברים שאני מאוד רוצה לומר לך אבל לא מצליחה (איפה את גרה למען השם?).
ואולי כי את הדברים שאני לא כותבת בבלוג אני אומרת לך. ואיפה הקומבינציה של הכול ביחד?
ואולי אני פשוט רוצה כבר לספר לך שיש לי בלוג. כבר מעל לשנה, יותר ממך הבלוג הזה. אמנם בתדירות ממש נמוכה, אבל בכל זאת. כי יש פה אנשים ויש פה היכרויות ובעיקר יש פה הרבה דברים שהייתי רוצה שתקראי, אבל איך? את פוסט האבן שלי אני ממש רוצה שתקראי. ובת כמה את?
היום פגישה ראשונה בחושך. וממתי יש חושך בשש. זה לא נהדר בכלל. (לגבי נהדר זה אחד הקטעים המצוטטים ביותר עכשיו בעולם הפרלינאים והטומסאים, וגם המקסים וקצת ניקולים נכנעים לאט לאט). אבל האמת היא שזה כן נהדר (די עם הנהדר הזה כבר. די.) אילו רק זה היה חושך ירושלמי כמו שצריך (משמע את מכינה לי שוקו חם ואחר כך אני הולכת לישון על הספה בסלון המלא בכונניות ספרים) ולא אחר כך לצאת ולגלות שאני באותו חלק של העיר שאני בו רוב היום והו הדרך הארוכה הביתה ועוד צריך לעבוד.
ושוב אין פגישות, או שאת חולה או שסוכות או שאת נוסעת יום לפני סוכות לתורכיה (למען השם. תורכיה, למען השם. עם מי? למה? בסוכות??). ולמה כתבת תורכיה טורקיה. משונה.
וכל פעם אני מתניעה ושוב לא הולך. כי הכול חירום כל הזמן ואז כשאין חירום אני לא מצליחה להגיד לך שאיפה את גרה ובת כמה את ומה את אוהבת. וגם יש לי בלוג תראי איזה יופי אני כותבת ויש לי חברים משם ואולי גם יבואו לסיני איתי. ואני בעצם מאוד מתקשרת. ולא רק בעולם הזה.
ומה את חושבת על בלוגים ועל אנשים שיש להם בלוג? ואולי גם לך יש? לינק לינק!! ואולי את אחת מקרואותיי? לא חושבת. ולמה אני תמיד צריכה ללכת בדיוק כשאני רוצה רק להתעטף ולצנוח.
ולהקדים תרופה למכה - זה לגיטימי לגמרי שיהיו איזורים שבהם בחורה תפחד להסתובב לבד, בין אם יש לה או אין לה חבר. נהדר? לא ממש.
אבל לגיטימי. לבחורה. לפחד. לא למקור הפחד. שום מקור של פחד הוא לא לגיטימי. עייפתי את עצמי ערב טוב שיהיה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa