| |
טומי הולכת לתומה
|
 כינוי:
tomasa בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2007
 זר ומוכר
אני עולה אחרי הפסיכ' במדרגות, היא עמוסה בשקיות ומדברת בטלפון, שיחה אישית לגמרי. צוחקת, זרה. אני לא רוצה להיות בזה, לא רוצה לשמוע את השיחות האישיות שלה, זה לא שלי. זה ממלא את החדר ואת החלל בינינו בנוכחות זרה. היא כלא פסיכולוגית, זרה לי וזה מפריע לי. היא קמה סוגרת את החלון מתלוננת על הרעש, דברים נופלים לה מהידיים. המון המון נוכחות ואני לא באמת יודעת איך להתמודד. בסופו של דבר מגיעים גם לזה בפגישה.
אם זרה אז זרה אני אומרת לה. כבר התרגלתי לזרות הזו, זה חלק מאיתנו, מבינינו. אבל אל תכניסי אותי לכל מיני דברים אישיים מנותקים מקונטקסט, אני לא יודעת איך להתמודד. אני מרגישה חטטנית ומציצנית וזה בכלל לא אני שבחרתי בזה. "אבל את כן מכירה אותי, את יודעת מה לומר כדי להצחיק אותי, את יודעת איך אני אגיב. יש בינינו דיבור אישי" היא אומרת. היא צודקת, אבל לי זה מעלה דמעות בעיניים.
שוב, בפעם המיליון השבוע, אני מרגישה שאני חוצה איזה גבול, ומחזירים אותי בחזרה, ללבד. אומרים - אפפה, הגזמת. אמרת יותר מדי, דרשת יותר מדי. את מכירה מספיק, אין שום סיבה שתכירי יותר.
אז איך יש לך כל כך הרבה חברים, היא שואלת. זה תמיד היה ככה? אני לא זוכרת בכלל. אני לא יודעת. אני חושבת שלא. איך זה מסתדר עם עקרון הרצף? ובאמת יש הרבה חברים. "אם את חווה את עצמך ככזו בולענית ותובענית, למה הם כולם נשארים?". אני יודעת שהכול נכון ועדיין חווה את עצמי ככזו שחוצה קווים של אנשים כל הזמן. שצריך להגין מפניי. מעניין מתי זה יעבור. איך אפשר לדעת משהו ולהרגיש משהו שונה והידע לא משכנע את הרגש.
ולמה זה משנה לי איפה היא גרה ובת כמה היא ואם היא לבד או ביחד ועם מי נסעה לתורכיה ואם תמיד רצתה להיות פסיכולוגית. הרי באמת אני מכירה אותה. כבר שנה אני יושבת שם. אני באמת יודעת מה אני אגיד והיא תצחק. כבר יש לנו קודים.
החלטתי להזמין אותה לכאן. הרי היא עצמה שאלה מאיפה כל החברים שלי. אני אוספת אותם עם השנים, אמרתי לה. דואגת שלרגע לא אשאר בלי מענה, לבד. אבל הם בטוח מקבלים משהו גם ממך, לא היו נשארים אם לא.
תנו לי רק דקה אחת זכה של לחוות את עצמי מבחוץ כמו שאני אני באמת ולא לחיות בתוך עצמי כל הזמן. אני מוכנה לתת שק פרעושים למען המטרה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
