| |
טומי הולכת לתומה
|
| 11/2007
?
מתעוררת. מי אני? לא, לא, כן. אני טומסה. למה לא זוכרת כלום? הייתי שיכורה? לא שיכורה. חולה. אמרת שכואב לך הגרון ויש לך חום וקחו אותי הביתה. נכון. תכננתי לישון כל היום. להבריא. רגע, ועכשיו כואב הגרון? כן. כואב. הינה איך ששאלתי התחיל להתעורר. וחום? 36.9 זה חום זה? להיות פייטריות ולהבריא או להיכנע? כבר לפני שבועיים פספסתי עבודה ועשיתי לעצמי קייטנה.
ומה עוד? ספירת מלאי. יש זיהום ברגל, נזכרתי. כואב. כואב גם הוא. תחליפי תחבושת. תלכי מחר לרופא בבוקר. למה את כל כך מתפרקת? למה את קמה? למה מדליקה את המחשב?
ששש. יש לי דברים לעשות. לסדר את החדר. לקפל בגדים בארון, למצוא בגדי חורף. להזיז את המיטה ולנקות את האבק מתחתיה. להכין דברים למחר. אם אני הולכת לרופא עם הזיהום הזה אז לא יהיה לי זמן לעבוד כמו בכל בוקר ראשון.
אולי אעשה הליכה? חולה! מספיק. למיטה עם ספר וזהו.
ספירת מלאי. כתבתי שיר אתמול ב - 4 בבוקר? הלומת ויסקי מחלה וזיהום ברגל? כתבתי. ומה עוד היה אתמול? חגגנו לניקי. היא מתחתנת. הרמנו כוסיות. צעקנו למען הזוג המאושר, והזוג באמת היה מאושר. אז הייתי שיכורה? לא.
אבל המצאנו משפטים! נזכרתי שבשביל זה אני פה. פרלין ביקשה ממני לכתוב פוסט על משפטים. יש לי חברה רוחניקית בעבודה. סיפרה לי על איזה שיטה להילחם בדברים שלא מוצאים חן בחייך. מנסחים משפטי חיובי בזמן הווה על מה שרוצים שיהיה בעתיד ואז אומרים אותו שלושים יום שלושים פעם כל יום ואם שוכחים צריך לחזור אליו.
אז המצאנו משפטים אחד לשני. אני, טומסה, מלאת ביטחון עצמי, מתקשרת עם העולם ממקום חזק, אהובה, רצויה ויודעת את זה. (יש בעיה עם החלק האחרון של המשפט, כי אהובה זה לא אני אלא זה מה אני מקבלת מאנשים אחרים ואז המשפט בכלל משעתק את חוסר הביטחון.) פרלין מספקת את רצונותיה רק בדרכים שעושות לה טוב. ניקי סומכת על עצמה ועל ההחלטות שלה. ר' שקטה ורגועה, יודעת מה היא רוצה ופועלת למען רצונותיה. ר'2 מודעת לדברים ורוצה להתמודד איתם.
אוי, נשים מודעות, חזקות, מרשימות ואינטלגנטיות שכמונו. והבחורים בשולחן חשבו שאנחנו משחקום משחק - לנחש על מי מדברים.
כמובן, שאחר כך התחלנו לטחון. ניקי אמרה בשבילי את המשפט הבא: אני בריאה כי אכינצאה עובדת. אני אמרתי לניקי: אני בכלל לא צינית מרושעת. זה צריך להיות משפט חיובי! היא ענתה. יס מם.
תלכי לישון, בחייך. לפחות לעוד שעתיים. תקומי ותארגני דברים בלי הפסקה. אין בעיה.
טוב. נכנעה הפולניה. ניצחה הבריאות והלוגיקה.
אני הולכת למיטה עם ספר לעוד שעתיים. לפחות. ואחר כך אני אקום ואסדר ואכין ואארגן. כן!
אני בריאה, אכינצאה עובדת, אני אומרת לפסיכולוגית שלי הכול, ולא מפחדת, אני מורה מצוינת ובעלת קול צלול, אני בריאה, אני בריאה, אני בריאה.
מי בכלל אמר שהחיים משחזרים את עצמם? אז אני חולה כל חורף. נו אז מה? מי אמר שגם הפעם זה צריך להיות? מי?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa