| |
טומי הולכת לתומה
|
| 11/2007
תמלולים
אני כל כך אוהבת לתמלל. אני מתמללת הכול, תמללתי השבוע את כל הביקורים אצל הרופא, אם אפילו שאלו אותי אחרי הניתוח - למה את לא הולכת? אז אמרתי - נחמד פה, אפשר להישאר לקשקש. אני כל כך אוהבת לתלמלל ולנתח סיטואציות בעודן קורות. אני מתמללת סקס, אני מתמללת ניקיון, אני מתמללת שיחות ואני מתמללת תמלולים. אני כל כך אוהבת לפעמים לפספס את החיים.
אני גם מאוד אוהבת לתמלל את הטיפול שלי פה בבלוג. לא יודעת למה. הרבה פעמים כשאני חוזרת מה שבא לי זה לשבת ולתמלל. אבל היום באמת הייתה פריצת דרך, שחרור לופ, וגם אני סוף סוף הסכמתי לגעת קצת בדברים כואבים. רק מה, בסוף הטיפול הרגשתי כל כך מסכנה. מיד הלכתי לאחות שתחליף לי תחבושת בפצע ותגיד כמה אני גיבורה. מצחיק, הם בכלל לא קולטים שאני אישה. גיייברת. הם בטוחים שאני ילדה קטנה ואבודה. ובעצם גם זה נכון.
אז דיברנו היום על הרעב שלי. רעב חסר שובע. אם יש משהו טוב תנו לי עוד עוד עוד עד בלי די. משום מה בחיים המקצועיים זה נרגע, אני לא רעבה יותר, לא למחמאות ולא לאישורים, בטוחה במקומי. אבל במקומות אחרים זה כך. הייתה אינטרקציה טובה? מיד מיד לתמלל אותה לחפש אותה שוב ובדרך לזרוע את זרעי ההרס. הייתה טובה? אחר כך אנסה לדוג טוב בכל הרוע, הרעב שלי מוכן לקבל גם פירורים, והוא איננו נח.
ולקראת סוף הפגישה, אחרי שניסינו לחשוב מה המקור של הרעב, והלכנו אחורה ואחורה ולא זכרתי ולא זכרתי. ולא זכרתי אם היו לי עוד חברות חוץ מזו שהייתה חברה הכי טובה שלי עד כיתה ו' אבל תמיד היינו ברוגז והיא והאחיות שלה הרביצו לי ולא זכרתי אם אימא שלי הייתה שם או לא ולא זכרתי ולא זכרתי ופתאום נהייתי רעבה לעתיד. פתאום נבהלתי מזה שזו מרפאה ציבורית ובסוף השנה הזו זה כנראה ייגמר. נבהלתי והחלטתי לזרז את הטיפול, צריך לפתוח הכול ועכשיו. אבל אני לא זוכרת כלום.
נבהלתי, והפסיכ' לא אמרה לי אם לא נגיע למיצוי אז נמשיך, כי יש לי אחריות כלפייך. אלא היא אמרה שבאמת אלה החסרונות של מרפאה ציבורית. שאלה למה אני דואגת יש עוד שנה, אבל אני כבר בבהלה. עוד לא הגעתי להתחלה התחלתית של המיצוי של הטיפול ואני נורא נורא נורא רעבה עדיין. ומה אם ייגמר כך פתאום? אני לא מסוגלת להתחיל מחדש. היא רק שחזור, היא אומרת לי, של כל הרעב הקודם שלא הגיע לשובע. נכון, הרבה דברים הם שחזור של שחזור. אבל אם לא אפתור את השחזור אז זה יחזור על עצמו.
ואני לא רוצה להיות רעבה יותר, לא רעבה עד בלי די. לא רוצה יותר בור שחור. רוצה להיות מסופקת. ודי.
אני הולכת לתמלל את הכנת הקפה שלי ואחר לתמלל קצת בדיקת שיעורי בית.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa