| |
טומי הולכת לתומה
|
 כינוי:
tomasa בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
ומחר?
מחר אתן לך שוב את הכתובת של הבלוג.
מחר אדבר איתך על הגוש הזה? כי עכשיו הוא משתלט. אבל מחר אולי אהיה לפני שיעור, שקראתי לקראתו את המאמרים, או לפני הפגישה הראשונה של הדבר הזה שאני מרכזת בעבודה. או אולי אחרי עבודה פורה. אז אולי אהיה שמחה. וגם יהיה אסור לי לבכות כי אתאפר ואהיה ייצוגית לקראת העבודה, ואסור שיימרח. ואם הדלקת בעין תחמיר, איך אתאפר?
אז על מה נדבר?
אולי נדבר על פירור אחד של הגוש הזה - הטיול הגדול, שאחותי נוסעת אליו עוד שבוע ואני לא עשיתי מעולם. והתחושה הזו שזה לא נורמלי, כולם נסעו ומה אני חוקרת אינדיאניות ומעולם לא הייתי שם ועד כמה צר עולמי כי לא הייתי בשום מקום חוץ מכל ברית המועצות לשעבר קצת אנגליה קצת איטליה. סיני. ואיך יכול להיות שהכול אני מצליחה לארגן חוץ מזמן וכסף לטיול ארוך ואיך בכלל אסע לטיול ארוך אם אני רוצה להמשיך בטיפול. וכולם כולם עשו רק אני לא.
ואולי נדבר על הבלוג סוף סוף, אבל אולי כדאי שקודם תקראי אחורה. ואולי נדבר על עצם זה שאת קוראת. כי זה בזמנך הפרטי. ואולי ואולי.
ואולי נדבר על ההתכנסות שלי פנימה. והאם אנשים ימשיכו לומר לי כמה אני שמחה ואנרגטית ועושה את ההחלטות הנכונות, או שאני עכשיו שוב עצובה, מרירה, תוקפנית. כי אני מרגישה כזו. אפילו לא בא לי לצאת כל כך. בא לי לשבת בבית. השותפה אומרת שזה חורף. אני מרגישה שזה הגוש. החורף האישי שלי.
ואולי נדבר על זה שאין לי בית. שאני אצל אימא עכשיו לובשת פיג'מה ובדיוק הביאו אוכל שהזמנו ואני לא מרגישה בבית. בקרוב אסע לבית שבו אני גרה עכשיו, עם השותפה, קבוצת התמיכה שלי, לרמנץ קצת ביחד. גם זה לא בית. והבית ההוא עם האיש ההוא, גם הוא כבר לא בית. ואולי עוד יחזור להיות בית, רק אם נבנה את עצמינו מחדש, כל אחד לבד, וזה כבר לא יהיה הבית ההוא. אולי כשאמצא בית הגוש יסתלק לו. הוא אוהב רק חסרי בית הוא אומר.
ואולי סוף סוף אסתכל לך בעיניים?
נ.ב - הייתי גם בגרמניה. שלוש פעמים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
