|
קטעים בקטגוריה: clouds.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
קפיצת מדרגה
יש את הקטע הזה בכל קורס שאני מלמדת, שיש מטרה בסוף, שידוע שצריך להגיע אליה, כמו בחינת רמה, או אמצע רמה או כל הפועל בהווה או משהו כזה. אבל לפעמים יש מין נקודת אור כזו, אחרי שמדשדשים הרבה זמן (מדשדשים בכיף כמובן) פתאום יש בכיתה קליק כזה, וכולם בבת אחת קוראים יותר טוב, זוכרים מילים, שמחים יותר. כאילו ירד האסימון וכולם מבינים את הסמיכות מצוין. היה לי כזה אתמול בטיפול. והמטאפורה הזו, היא מהפסיכו. ידעה איך לשכנע אותי שגם לנו זה קרה.
דיברתי מלא, הרבה יש יש יש אבל, הרבה אין. אבל לקראת הסוף כשרציתי מילים מסכמות וכוחות מחודשים, קצת אנרגיה לשבוע הזה של החופש, שגם יש בו חופש מטיפול, לא נשאר זמן. וגם לא מרחב. ואז היא אמרה לי שפעם כשמשהו היה רע אז הכול היה רע, אצלי. ועכשיו אני נאחזת בו. חברה אמרה לי אתמול שיש לי מרכז כובד, וגם אני הרגשתי את זה. בסופו שלדבר גם כשממש רע, אני רוצה לחיות.
אני כותבת, מתקשרת לאנשים שעושים לי טוב, יוצרת אינטרקציות חדשות ומעניינות.
אני מנסה להזכיר לעצמי את זה כל פעם שאני שוקעת. שיש איזה מועקה. כי ככל שהתקרבתי ברכבת מכרכור לתל אביב הרגשתי את המועקה מתלבשת, כמו טטריס, עוד נדבך ועוד נדבך. עוד קצת גוש, עוד קצת מועקה, עוד קורטוב חרדה. ודי, אני באמת לא רוצה את זה יותר. יש כמה רגעים כאלה בכל יום, אבל את המילים האלה פה אני כותבת כדי להזכיר לעצמי. שאני אני אני, סופר דופר אני. וכל רגע נתון משהו משתנה, וכל רגע נתון החלטות שאני עושה או עושים בשבילי משנות תמיד את הכול לטובה.
עכשיו נשאר רק להשתכנע.
| |
 כולם הבריזו לי היום ולא לא נעלבתי
תלמיד שלי רוצה להחליף איתי ידע מוסיקלי, שאכיר לו מוסיקה ישראלית והוא בתמורה יכיר לי מוסיקה אמריקאית שאני לא מכירה. הוא שלח לי את זה היום בבוקר. מאוד שמח, לא?
מה אשלח בחזרה? חינוך מוזיקלי הידד!
זה היה בסעיף המשמחים. ועוד לחברה טובה נולדה בת נעמה, והן שתיהן וגם האב נורא מתוקים ומאושרים. ועוד במקום לנמנם הלכתי להשלים שיעור ריקודי בטן.
וחוץ מזה, כולם הבריזו לי היום. לא נעלבתי. אבל הפסיכו התקשרה משופעת וביטלה, החליטה ללכת הביתה להבריא. לגיטימי. אז למה אני באטרף? היא אפילו שאלה אם הכול בסדר, והכל בסדר בגדול גדול גדול, לא?
אז למה אני באטרף?
יומיים לא הייתי עצובה בערב, זה הרבה, כי אני עצובה כל ערב. ודווקא היום שאני עם השותפה אני עצובה בערב. והיא דווקא שמחה כי כל הימים שלא הייתי עצובה לא הייתי בבית עד מאוחר והיא הייתה באטרף ולא היה לה על מי להוציא את זה ועם מי לדבר, ועכשיו היא עם ידיד והיא לא עצובה. ואני עצובה. יותר מדי סימביוטיקה.
ואני עצובה ואני באטרף, ומי יודע למה. אין סיבה. מה, לחפש בכוח?
אני באמת חיה מטיפול לטיפול? והוא תמיד כל כך קצר. ותמיד עולה משהו חשוב ממש בסוף וכשמתבטל עובר יותר מדי זמן בין פגישה לפגישה. וכן, אני יכולה לעבד דברים לבד אבל בתקופה האחרונה אני חוששת שגם באזני חברים וגם באזני הפסיכו אני טועת לא פעם כמה אני מאוזנת וחזקה ויודעת מה אני רוצה ולצערי הם כולם מאמינים לי.
בא לי להכריז קוד רד שוב אבל בעצם אני חזקה ומאוזנת ושמחה, לא?
| |
חמישה דברים משמחים
בעקבות לי גם אני רוצה, דקה לפני שאני יוצאת לעבודה.
אתמול שוב השותפה הציאה לצאת לבלות ושאני הדפתי להתקלח לאכול סלט ולראות בנות גילמור. אני רואה בזה סוג של הישג. לשקט הנפשי, לארנק, ליחסים בינינו, ויחסים שלי עם עצמי.
אתמול הייתה פגישת סיכום כנס וכשהוא הסיע אותי הביתה, אמר י', בחור מדליק לחלוטין, שהייתה לנו זרימה מעולה ביחד וקליק מטורף (לא כזה, הוא נשוי עם ילדים, ורק בן 30 וכבר יש לושתי בנות הגדולה בת 6) אמר - היה לי ממש כיף לעבוד איתך, את בן אדם כל כך חיובי, אני לא בטוח שכולם רואים את זה מיד.
היום יש טיפול, היום עיניים?
היום אני אוכל כמו שצריך ולא עוגיות. יש שקיות עם ירקות ויוגורטים וכריכים במקרר מחכים רק לי.
התחיל חודש חדש, אני אמנם שוב מרוששת, אבל שומרת על כל אגורה לקראת פסח שאז אהיה גם בכרכור, גם בתל אביב וגם במדבר.
שיהיה לי יום טוב. ריקוד בטן והלכתי. וגם לכם יום טוב, שיהיה.
את הרעיון קיבלתי מלי ובינתיים גם דאלי כתב!
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa