| 4/2007
 פוסטנצלות
החברות שלי מהתיכון הן הכי חמודות, שמאלניות, פמיניסטיות, לא מדברות כל הזמן על חתונה ולא מפחדות ממוסכניקים ערבים. כל סטייה שלהן מתקבלת בברכה ואני מתה שהן יחזרו לירושלים. במיוחד אם הן לא חברות שלי מהתיכון אלא בכלל חברות של חברות שלי מהתיכון.
הן גם ממש טובות במחשבים.
| |
לילה בדאנג'ן
כן.
מטרת הכותבת היא לא למשוך קוראים אלא לספר את האמת.
אתמול הוזמנו לקחת חלק במסיבת הפתעה של חברה מאוד טובה. המסיבה הייתה בדאנג'ן, אחרי חיבוטים לפה ולשם, האם אני שולטת או נשלטת ומי בכלל ייתן לנו להיכנס רק כי התהדרתי במחשוף שחור וצמוד, הגענו. נתנו להיכנס. נראה כי למקום מגיעים ביחידים, ואנחנו היינו חבורה, זה היה ההבדל היחיד בינינו לשאר באי המקום.
מעולם לא הייתי חיית מסיבות, תמיד הייתי יותר עכברוש פאבים, לא מאלה שקמים לרקוד אלא מאלה שממשיכים לשתות ויסקי (או כמו שחברתי הונילית גם כן צעקה אתמול - טומסה!! ויסקי!! איך נתת לי ויסקי!!!) בפינה המעושנת שלהם ולנהל שיחות ברומו של עולם, כך למשל הדיון האחרון על הפיקציה של לחיות את הרגע (אני טוענת שזו מזימה קפיטליסטית).
והינה אתמול רקדתי ממש עד אור הבוקר, הלכנו לישון מסריחים מסיגריות וזיעה (טוב האמת היא ששכחתי את הדוד דלוק אז דווקא כן התקלחתי, אבל למען הסיפור) בשש בבוקר. המוסיקה הייתה מעולה, אייטיז במיטבו, הרבה שירים עם מילים, אני אוהבת גם את האומצה אומצה שלי עם מילים. אחד מרגעי השיא היה מופע דראג של חייל(ת) ששרה את פרחים בקנה ובנות בצריח.
והמבטים, המבטים! האגו שלי עדיין בשמים. נכון, לעתים זה היה מציק, אבל בסופו של דבר אני הייתי עם המקס שלי, וגם אחרי גילויי חיבה לא משתמעת לשני (שתי?) פנים ביני לבינו הם המשיכו להסתכל ולהעריך. אז האגו בשמים, הפמיניסטית הקטנה שבתוכי, שהרדמתי במשך הארוע מתמרדת נגד הכניעה שלי ללהיות חלק משוק הבשר, אבל הבחורה עם המחשוף, זו שאף פעם לא הייתה הבחורה הכי יפה במסיבה, מרגישה בשמים.
והדבר הכי טוב, היה להבין לפני שהלכנו לישון, שמעבר לכל זה, אני הייתי עם הגבר הכי שווה במסיבה.
עדכון: מחר יום הפסיכית, אם אגיד לה שהייתי במסיבת בדסמ, האם היא תכריח אותי לנתח את הילדות שלי, או יכול להיות שהיא תתייחס לזה כמו שזה - מסיבה שנהניתי בה.
וקוריוז: בדרך למסיבה שיחקנו את המשחק של "איזה קטע יהיה אם X יהיה במסיבה", כל אחד והפנטזיות שלו את מי לפגוש שם. הפסיכית כמובן עומדת במקום הראשון. אבל אולי מישהו מכם היה שם אתמול?
| |
טיק טוק טיק טוק
טיק טוק טיק טוק.
אז צדקת. זה גורם לך להרגיש טוב? את טובה, כן, צדקת. חשבתי שאת זורקת עליי קלישאות ובסוף נפל לי האסימון וצדקת. אני באמת לא מקשיבה, אני באמת מסובבת הכול, אני אטומה.
כן, את אמרת את זה במילים יפות יותר, אבל שתינו יודעות שזו הכוונה.
טיק טוק
מה קרה? אתמול נפל האסימון. הוא נפל חזק. הבנתי פתע מיליון דברים על עצמי, וגם הבנתי באותו הבזק שנייה מי עוד מתנהג ככה, מתנהל ככה מול או נגד העולם. אימא שלי. (אל תראי כל כך מרוצה, גם בלי להסתכל עלייך אני מרגישה אותך מרוצה) אימא שלי, היא לוקחת מילים של אנשים אחרים ומסובבת אותם כך שאף אחד לא יכול להתגונן, שום דבר שאף אחד יגיד לה לא ייצא בסדר, ברגע שהתחילו לדבר איתה, הם אבודים.
הרבה פעמים אני מנסה לדבר איתה באמת מכל הלב, חושבת, בונה טיעון, מתרגמת אותו לשפה שלה, מרגישה שהפעם מה שאני אומרת יחדור. היא לוקחת אלמנט אחד מכל מה שאמרתי, מסובבת, מפרקת, מעוותת, עד שאני נותרת חסרת אונים ומוותרת. ואני מוותרת יותר ויותר עד שאני מפסיקה לדבר איתה.
וואללה. אז אתמול נפל האסימון שגם אני עושה את זה ובגדול. אני מסיקה מיד שאנשים רוצים לפגוע, שלא באמת אכפת להם, מסובבת, מלפפת, מתסכלת. כמה קרבנות כאלה כבר נספרו, כמה נעים מהרצון לנסות שוב, לתסכול ולוויתור. אפילו את אמרת לי שלא משנה מה תגידי זה לא באמת יעזור.
טיק טוק טיק טוק
(טוב, אל תגיבי לזה שאמרתי משהו עלייך)
טיק טוק טיק טוק
כל מי שמדבר איתי, לפחות האנשים הקרובים נמצאים במצב התגוננות תמידי. אני מתרחקת מתרחקת מתרחקת מאימא שלי ומצאת את עצמי עושה אותו דבר כמוה, הדבר שאני שונאת ביותר, במקום בו אני מרגישה טובה ממנה פי אלף. אני מרחיקה, כל מילה שלא במקומה נתקפת, מבט, לחישה, חילופי דברים, הכול נועד לפגוע בי ואני יודעת, ואני מיד מוכנה לפעולה.
ואת יודעת מה עוד הבנתי? אני כל הזמן משחזרת, גם פה איתך, חוויה שאני לא מסוגלת לחיות בלעדיה. לא אקבל תמיכה אלא אם כן מעניק התמיכה, אוזן הקשבת או החיוך יתאמץ מאוד לתת לי אותה. רוצה לומר: אני אהיה רעה, אתקוף כל מילה, מכל החזיתות, ואז אעמיד אותך במצב בו תצטרכי להיות לטובתי ולתמוך בי.
אני מלחיצה ומאיימת, כמה אנשים כבר אמרו לי שלידי הם הולכים על ביצים. גם את, אני יודעת ומרגישה שאת לחוצה ממני, מפחדת לומר את הדבר הלא נכון שלא אתאכזב שלא אתקוף.
(את לא תעני לי על זה, הא?)
טיק טוק
למה אני עושה את זה? זה התפקיד שלך לגלות למה, לא?
טיק טוק טיק טוק טיק טוק טיק טוק טיק טוק טיק טוק טיק טוק טיק טוק
כן, אני סופר מודעת. (תגידי, את מפחדת משתיקות? מי פה המטפל? אין איזה חוק כזה שאני אמורה לשבור שתיקה? את רואה שאני מלחיצה גם אותך?)אבל מה זה עוזר להיות סופר מודעת?
נגמר הזמן, אני יודעת.
עוד שתי דקות?
מה אני יכולה לומר בשתי דקות?
אני יכולה לומר שמתחת לשיחה המצוינת והטובה במיוחד שהייתה לנו היום הייתה עוד שיחה. השיחה של העיניים. כל פעם שהעזתי סוף סוף להישיר מבט, נבהלתי והורדתי אותו, ואם הסתכלתי בך ולא ראית, אז כשכן ראית מיד ברחתי. זה גם שם, לא? את יודעת יש מספר מצומצם של אנשים בעולם הזה שמהם אני אף פעם לא מצפה לפגיעה ולכן אף פעם לא תוקפת, ומספר עוד יותר מצומצם של אנשים שאני יכולה להישיר אליהם מבט, כבר אמרתי שזה מה שדופק אותי בראיונות עבודה. מצומצם וקטן אף יותר מספר האנשים שגם לא נתקפים וגם אני מסתכלת להם בעיניים, מעניין מה עושה אותם לכאלה. מעניין מה עושה את אלה שלא כאלה ללא כאלה. אני חייבת לומר שרמת הקרבה והאהבה שלי אליהם לא עומדת בהתאמה למצוין לעיל. ולמה את, שאמורה להיות בקטגוריה הראשונה, נמצאת בשנייה?
אמרתי שזה לא יהיה שתי דקות.
כן, אני אהיה בסדר.
טיק טוק טיק טוק
(דלת נסגרת. ביי.)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa