| |
טומי הולכת לתומה
|
| 9/2007
עדכונון
פה מימין, בפשפשים הסמויים, מופיע "מערכת ישראבלוג". משונה
ועודדבר -אני נעלמת. בינתיים, קורים דברים ואני פשוט לא יכולה לכתוב עליהם פה. ואין לי מספיק מרווח נשימה לכתוב בכל מקרה. אפתח בלוג, אולי גם לייהיה פיצול. אני עדיין קוראת. מגיבה קצת פחות, אולי.
זה לא דרמה. אלה החיים.
וקשה קשה.
| |
פסיכ' יקרה.
הינה שוב אני כותבת לך, אבל רק בפעם השנייה בבלוג. אולי כי בבלוג אני כותבת לך ככה כמו שזה בלי לייפות ואולי כי פה אני כותבת לך דברים שאני מאוד רוצה לומר לך אבל לא מצליחה (איפה את גרה למען השם?).
ואולי כי את הדברים שאני לא כותבת בבלוג אני אומרת לך. ואיפה הקומבינציה של הכול ביחד?
ואולי אני פשוט רוצה כבר לספר לך שיש לי בלוג. כבר מעל לשנה, יותר ממך הבלוג הזה. אמנם בתדירות ממש נמוכה, אבל בכל זאת. כי יש פה אנשים ויש פה היכרויות ובעיקר יש פה הרבה דברים שהייתי רוצה שתקראי, אבל איך? את פוסט האבן שלי אני ממש רוצה שתקראי. ובת כמה את?
היום פגישה ראשונה בחושך. וממתי יש חושך בשש. זה לא נהדר בכלל. (לגבי נהדר זה אחד הקטעים המצוטטים ביותר עכשיו בעולם הפרלינאים והטומסאים, וגם המקסים וקצת ניקולים נכנעים לאט לאט). אבל האמת היא שזה כן נהדר (די עם הנהדר הזה כבר. די.) אילו רק זה היה חושך ירושלמי כמו שצריך (משמע את מכינה לי שוקו חם ואחר כך אני הולכת לישון על הספה בסלון המלא בכונניות ספרים) ולא אחר כך לצאת ולגלות שאני באותו חלק של העיר שאני בו רוב היום והו הדרך הארוכה הביתה ועוד צריך לעבוד.
ושוב אין פגישות, או שאת חולה או שסוכות או שאת נוסעת יום לפני סוכות לתורכיה (למען השם. תורכיה, למען השם. עם מי? למה? בסוכות??). ולמה כתבת תורכיה טורקיה. משונה.
וכל פעם אני מתניעה ושוב לא הולך. כי הכול חירום כל הזמן ואז כשאין חירום אני לא מצליחה להגיד לך שאיפה את גרה ובת כמה את ומה את אוהבת. וגם יש לי בלוג תראי איזה יופי אני כותבת ויש לי חברים משם ואולי גם יבואו לסיני איתי. ואני בעצם מאוד מתקשרת. ולא רק בעולם הזה.
ומה את חושבת על בלוגים ועל אנשים שיש להם בלוג? ואולי גם לך יש? לינק לינק!! ואולי את אחת מקרואותיי? לא חושבת. ולמה אני תמיד צריכה ללכת בדיוק כשאני רוצה רק להתעטף ולצנוח.
ולהקדים תרופה למכה - זה לגיטימי לגמרי שיהיו איזורים שבהם בחורה תפחד להסתובב לבד, בין אם יש לה או אין לה חבר. נהדר? לא ממש.
אבל לגיטימי. לבחורה. לפחד. לא למקור הפחד. שום מקור של פחד הוא לא לגיטימי. עייפתי את עצמי ערב טוב שיהיה.
| |
 נשברתי
זה התחיל מאין ספור הודעות סמס שעניתי רק לאישיות שבהן. קיבלתי שלוש מאנשים שאני לא יודעת מי הם, וטלפון אחד ממישהו שאמר: "טומי, שנה טובה. יאללה ביי". ואז נחתו בתיבת הדואר האלקטרוני שלי מספר הודעות אישיות מאוד, תודה אידיומית מתוקה. וכשכבר באתי לסגור את המחשב ולצאת לחופשי התקשרה אליי תלמידה מלונדון רק לומר לי שנה טובה ומתוקה.
נשברתי.
תמיד אני נשברת.
אבל איך אברך? גזירות והדבקות זה ברירת המחדל שלי בחיי היום יום וממש לא בא לי לעשות א תזה גם היום. וסמס קבוצתי עושה לי פריחה? אתקשר. אין ברירה בעד האגרה.
ואחרי שראיתי שאפילו !ניקי כתבה (ומצחיק!! כנסו כנסו שלא נפספס את המומנטום!!) החלטתי לאחל גם אני לעצמי ולכם, לכן כמה איחולי חג.
והכנה ביותר שאני יכולה לאחל לעצמי הוא שאוכל השנה להבין מה בדיוק אני, אני טומי, אני אני אני, בלי אף אחד אחר, רוצה. ושאצליח להיות שלמה עם זה. שגם אם אתחרט זה לא ישבור את עולמי לרסיסים.
ויותר קטן שאצליח לשים בצד את כל מחשבות המה לעזאזל אני רוצה רק לשלושת הימים הקרובים האלה.
ולכם - רק כי אני אתנוצנטרית תרבותית אאחל אותו דבר. שתדעו מה אתן רוצות, ותדעו לעשות את זה בדרך הטובה ביותר.
זהו, נוסעת לאימא לארוחת חג, אירוע תמוה, ותמוה עוד יותר כי האחות שלי קנתה לאימא מתנה בשם שתינו. רוח החג הזו שמעולם לא שרתה על משפחתי עושה לי חררה אבל האמת היא שהיא גם קצת משמחת. ואחר כך נבקר בבית הספארי של ניקי, נשתה לשוכרה, נצא לבלות במסיבה של הג'ינג'י וביום שישי יש לי דייט עם פיג' לבראנץ'. אמרתי שהחיים יפים או לא אמרתי? יפים.
רומינציות ממני והלאה לימים הקרובים האלה! ומיד אחר כך - רומינציות - הידד
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa