הפעם מתחשק לי לשתף אתכם בריגושים שלי . סיפורים קטנים על מתנדבים גדולים.

לצורך העניין אקרא להם "מתאבנים", כאלה שנותנים טעם של עוד...

                                                   *

השנה יצא לנו לסגור את המרכז, בתקופת החגים, למשך ימים רבים.

כולל כל חוה"מ סוכות.

בהשראת מצב הרוח הטוב שלי (חתונת הבן...איך לא ... ) הודעתי שגם ביום

ראשון, (יום החתונה), יום לפני ערב סוכות יהיה המרכז סגור.

"נעשה "גשר",  אמרתי, בידיעה שמתנדבים רבים ממילא לא יגיעו עקב חופשים ונופשים.

 "מגיע לכם. בקיץ לא סגרנו אף לא ליום אחד". (מצאתי תירוץ..)

קם ח. ומחה:

"אין הצדקה לסגירת המקום! זה יום חול רגיל. אני אגיע ואפתח. לפחות ל-3 השעות שלי".

וכך היה. על זה שנאמר: "יצאת צדיק".                                                    

                           *

לפני מספר שבועות הגיעו למרכז צמד, בעל ואשה, זוג חביב במיוחד.

"אנחנו רוצים להתנדב". הסתבר ששניהם דוברי רוסית ועברית וותיקים בעיר.

מבחינתי "נכס" נפלא למרכז הזקוק יום יום גם למתורגמנים מול קהל עולים

שאיננו יודע את השפה.

קפצתי על המציאה, אבל התנתי:

אני מקבלת את שניכם אבל בשום פנים לא תתנדבו ביחד באותה משמרת.

אני חייבת להפריד ביניכם ולנצל את פוטנציאל השפה.

חייכו שניהם. זה בסדר. אנחנו מבינים.

והאשה: "יש לי אותו מספיק בבית"... 

ועוד מפנני אותו זוג מתנדבים חדש:

השבוע המתנדבים יצאו לטיול לצפון.  צפת, ראש פינה, עמק החולה.

שלחתי הזמנה במייל וכעבור מספר ימים ערכתי סבב טלפוני לבדוק מי מעוניין לצאת.

הגעתי אל אותה גברת המוזכרת מעלה, היא התפתלה: "רחוק"..."היינו שם..." "אחזיר

תשובה". צלצלתי אל בעלה: והוא:  "בשמחה נבוא". הייתי נבוכה ואמרתי לו שלא כך

אמרה אשתו. אמר:"תני לי לדבר איתה ואחזור אליך".

כעבור זמן קצר, האשה על הקו:

"נו טוב, אילנוצ'קה (כך הם קוראים לי..). כמו לפני 40 שנה...הוא שכנע אותי ואני לא יכולה

לסרב".

איזה זוג מקסים!

                                                       *

ובהקשר לאותו טיול שהוזכר קודם:

הודעתי למתנדבים שביום הטיול המרכז יהיה סגור. כל מי שרוצה, מוזמן להצטרף.

הודיעה אחת המתנדבות, אינני מסוגלת ללכת מסיבה בריאותית, אגיע ואפתח!

צדיקה.

                                                      *

לפני החגים קיבלתי שיחת טלפון מרגשת מגברת המעוניינת להתנדב. היא הציגה עצמה:

"אני אשתו של דוד". חטפתי צמרמורת. דוד היה מתנדב יקר, מראשית ימי המרכז, אשר

בוקר אחד, לפני כשנתיים,  פשוט לא קם וזעזע את כל קרוביו, מכריו ואותנו, צוות  מתנדבים

מגובש בתחילת דרכו. כתבתי עליו כאן.

אמרה אשתו: "אני רוצה להתנדב אצלכם". הזמנתי אותה לבקר ולהכיר את המקום.

הבטיחה להתקשר שוב לאחר חופשת החגים. וכך עשתה. התקשרה, קבענו פגישה והגיעה.

שתינו התרגשנו.

לגברת נקבעה משמרת קבועה. כמו לכולם. כמו לדוד ז"ל.

                                                        *

בחודש האחרון הדלדלה מצבת הסטודנטים למשפטים שלנו. אלו שמתחילים את שנה ג' סיימו

ואלו של שנה ד' עדיין לא התחילו.

אתמול הגיעה סטודנטית המתנדבת בקביעות בימי ג'.

שאלתי אותה מתי היא מסיימת וסיפרתי לה שאחרים כבר בשלבי עזיבה, סגירת תיקים.

שכבר אינם מקבלים מקרים חדשים.

היא: "באמת?" לא ידעתי. אשאר עוד חודש. עד שיתחילו החדשים. אין לי בעייה.

כיף לי לבוא לכאן".

והמשיכה:

"כשאסיים את הלימודים, לאחר הסטאג' והתואר, אחזור לכאן". תקבלי אותי?...

אני:"  איזו שאלה!"

                                                        *

ולריגוש הגדול מכולם.

אתמול כשהגעתי למרכז חיכתה לי הפתעה.

ראשית דבר:

זוכרים שסיפרתי וסיפרתי וסיפרתי....ועוד אספר...על חתונת בני בכורי?

מן הסתם, ובצער רב, לא הזמנתי את המתנדבים. איך אוכל? יש כבר כ-50

איש לא כולל הסטודנטים. אבל סיפרתי ושיתפתי (שהרי אנחנו כמו משפחה).

ומאז תום ימי החגים, כל מפגש עם מתנדבים המגיעים למשמרת וטרם התראינו

מאז החתונה, מתחיל בחיבוק (עם הגברים לחיצת יד, "שמירת דיסטנס" ),

ברכות,  ו"איך היה", ו"יש תמונות"? (עדיין לא, הזוג הצעיר בחו"ל).

אתמול כשהגעתי למרכז חיכתה לי הפתעה:

שתי מתנדבות חייכניות, נרגשות, חיבוקים ואז הוגשה לי חבילה ענקית, מה זה חבילה...

3 חבילות... מתנה מהמתנדבים לזוג הצעיר.

מסתבר שהחבורה המגובשת שלי התארגנה, לפני ובין החגים, והצליחו להרים במחתרת

ובהצלחה יתרה "הפקת מתנה".

יותר מאוחר סיפרו לי (אחרים) על "מגירה סודית" שאיננה כל כך בשימוש, שם הצפינו

מתנדבים שהגיעו למשמרת מעטפות אישיות, משם נאספו המעטפות ע"י "רכזות המבצע"

והמשיכו ל-

שלב ב' - לרכש הגדול שנעשה בטוב טעם ועם הרבה אהבה.

שלב ג' - הבאת הכבודה למרכז והגשתו לי, כאמור אתמול.

איזו התרגשות. ואני, בהתנצלות פולנית: "אבל....לא הזמנתי אתכם לחתונה... ".

והן, עם חיוך גדול, אז מה. ברור שאינך יכולה להזמין את כולנו. אנחנו רבים.

אבל לנו יש רק מנהלת אחת!

לא פתחתי את החבילות על מנת להשאיר את ההפתעה והחוויה לזוג הצעיר. הצצתי בשקיות,

"נפגעתי" וכמובן לא התאפקתי. שלפתי וצילמתי בשבילכם ולתיעוד את שניתן לראות מבלי "לחרב"

את העטיפות המושקעות.

מתנדבים יקרים:

תודה מקרב ליבי. אני אוהבת את  כ ו ל כ ם!!   

ולמתנדבים שאינם יודעים באיזו מתנה השתתפו:

מימין: סט מגבות, במרכז: סט מצעים, משמאל: שמיכת פליז ענקית