אמש השתתפתי במסיבת יום הולדת במסעדה מצויינת בפארק המדע

ברחובות (המלצה בסוף).

בין טמאגו מאקי ל- פוטומאקי צמחוני   התנהלה שיחה על ענייני דיומא.

על הפער בין התחזית המדכאת לגבי המצב הכלכלי הצפוי בעתיד הקרוב

לבין מראה עינינו במסעדה הכל כך שוקקת חיים בה ישבנו.

סביבנו ישבו זוגות צעירים עם ילדים קטנטנים (יום שישי בלילה), ונזכרתי

בימים בהם אני הייתי בת גילם. ימים בהם ההורים חסכו אגורה לאגורה.

שמרו בבנק. לא העזו לבזבז: "חסכון לתיכון", (לפני שהוא היה לגמרי חינמי,

"חסכון לאוניברסיטה", חסכון למסיבות בר/בת מצווה, חסכון לדירות לילדים.

חסכון לימים קשים. מי חשב אז, על הנאות היום-יום, מי בילה במסעדות.

לכל היותר פעם ב..., בארועים מיוחדים וממש לא בכל יום-הולדת.

מקסימום ביום-הולדת "עגול".

"נראה לי שבעתיד לא נראה כל כך הרבה ילדים במסעדות".. אמרתי.

ומישהי אמרה: "נראה עד כמה אנחנו נשב במסעדות"...

דיברנו על פיטורי עובדים (בן של אחת הנוכחות כבר פוטר, ממש בימים אלו

ממקום היי-טקי), על הבטחות מועמדים לראשות עירייה בצל האטה בצמיחה.

והררתי על מרכז המידע. מזל שיש לנו כבר ארבעה מומחים ל "יחסי עובד-מעביד".

אנחנו כבר ערוכים להצפה..

וכשקינחנו בסופלה שוקולד חם, ובקרם ברולה צרוב בדיוק במידה הנכונה,

חייכנו ושאלנו: "מתי החגיגה הבאה?"

וההמלצה:

מסעדת Tuk Tuk Grill & Sushi Bar ברחובות.