או: פרידה מחפצים 2

לקראת מעבר לדירתי המשתפצת. ממש ממש בקרוב.

אמש ערכתי את ארוחת ערב שבת על טהרת מצרכים מהמזווה ומהפריזר. שישאר פחות לסחוב.

בתהליך של מכירה / מסירה / זריקה של חפצים רבים מאד.

אתרי יד 2, הומלס, winwin משופעים בפריטים איכותיים הנמצאים בבעלותי.

אתר אגורה מתחיל לקלוט חפצים אחרים.

יש בתהליך הזה משהו  מיוחד. היכרות עם מבקרים מעניינים. חוויה מסוג אחר.

הפסנתר ,שסוף סוף נמכר, זכה להערכה וכבוד. אמנם לא רבים התקשרו (למרות שרבבות צפו במודעות) אך הבודדים

שהגיעו גרמו לי להבין שהוא טוב ולכן לא מכרתי אותו בנזיד עדשים .

המבקרים  היו איכותיים ומעניינים אחד אחד, כל מבקר והסיפור שלו.

הגיעו מוכרי פסנתרים, מכווני פסנתרים, חבורת צעירים שרצו לקנות מתנה לחבר.

מורה מירושלים שבא לבדוק את פסנתרי עבור תלמיד מחונן בן 8

ולבסוף, הפסנתר נמכר לדוד צעיר, ירושלמי, עבור אחייניתו.

כמה לא מפתיע...רוב המבקרים של פסנתרי הם עולים / ותיקים חדשים מהעלייה הרוסית או ילדיהם. שוחרי מוסיקה קלאסית.

אגב, בדיוק בבוקר יום המכירה פשפשתי בניירות ומצאתי קבלה. הפסנתר נמכר להורי ב-3,400 לירות! אפילו יותר ממה שזכרתי.

הנה ציטוט מדוייק מהקבלה המשעשעת: וכך כתב הסוחר בעברית של לפני :

ת"א 1964

................בזה אני מאשר שאני אחראי עבור פסנתר חדש מפירמה ....... מס. ..... לתקפה של 10 (עשר) שנים.

על הקונסטרוקציה וחוזק הצליל ולתקפה של 5 (חמש) שנים.  שרותים (תיקונים במכניזם מיטרים) חוץ ממיקרים

חיצונים כמו: שמש, רטיבות, רוח פרצים מכות וסריטות.......מס קניה ומכס שולם. בול מס קניה מודבק בפסנתר.........

(מיטרים = מיתרים)

מי נותן בימינו אחריות ל-10 שנים?

הקונה החדש התלהב מהמסמך וקיבל צילום, לצד תעודת המשלוח, שהעידה כי הפסנתר עלה על אניה לארץ בנמל באיטליה.

"כדי להראות לאשתי", אמר.

נראה שפסנתרי נפל בחיקו של איש רגיש ונוסטלגי כלבבי

זהו, סוף סוף לא יאמרו לי את המשפט החוזר: "למה את מוכרת"? או "במקומך לא הייתי מוכר"...ועוד מעצבנים כאלה.

שינגנו על פסנתרים במקום על המצפון שלי....

ולחוויה מסוג אחר:

אתמול הכרתי בחורה מקסימה שהתעניינה ב"מיטה וחצי" של בני. השיחה קלחה וחשתי התרוממות רוח אחריה.

בחורה צעירה, בת 23, עלתה לבדה לארץ מדרום אמריקה, שרתה בצבא כקצינה, דוברת עברית מעולה,

מתחילה ללמוד הנדסה בבאר-שבע. פשוט מלח הארץ! אם תמצא מוביל וסבלים (המיטה כבדה, באר-שבע רחוקה)

תקבל את המיטה ללא תשלום. ככה החלטתי. כיף לתת.

"למה לא לקנות דרך  יד2 בבאר-שבע?" שאלתי.

"כי אין. כל הסטודנטים חיסלו את הקיים. נזכרתי באיחור." ענתה. "הלימודים מתחילים בעוד שבוע וכולם כבר מאורגנים".

אמר אחד מבני: "אמא, עוד מעט לא יהיה לך מה להעביר והבית החדש יהיה ריק!"

"אל דאגה", עניתי. "הדברים החשובים באמת עוברים איתי. מזכרות, אלבומים, תעודות, מסמכים

וכמובן כל החפצים האישיים והשימושיים, כולל רהיטים".

מה שחשוב... ישאר. מה שמיותר ונדד מבית לבית כי "חבל עליו"...זהו! נראה שכבר לא חבל.

מן הסתם פשוט תפס מקום מיותר.

במקביל: רכישה של מוצרים חדשים ויפים. לא הרבה. ממש קצת. במידה. איזה כיף! אור בעיניים.

ככה באמצע החיים: סוויטש, שינוי, רענון וחידוש.

מי אמר שפרק ב' יש רק בזוגיות?