רק רחוב ראשי אחד מפריד בין שכונתי הקודמת לזו החדשה.

מגה ואני תרות את שכונתנו, בכל סיבוב שלה, אנחנו בכיוון חדש: רחוב חדש, סימטה חדשה,

בניינים אחרים, והרדיוס מתרחב. בעוד היא סופגת ריחות חדשים אני לומדת להכיר את הסביבה.

שתי שכונות וותיקות וכל כך שונות.

הקודמת היתה שכונה של בתים ומספר גנים ציבוריים. שכונה מהסגנון המודרני בה יש בתים נטו.

מיני-מרקט אחד בראש הגבעה ושתי מכולות רחוקות.

שכונתי העכשווית כל כך שונה ומאד לטעמי. שכונה כמו של פעם.

מכולת שכונתית, ירקן שכונתי. לפחות שניים מכל סוג.

שתי "פיצוציות", בנק, כספומט! הכל כל כך קרוב.

אפילו שודרגתי במיכל מיחזור לבקבוקים ממש מתחת לבית.

כמה הכל נוח.

חסר חלב טרי?  יש מעבר לכביש.

חסרה עגבניה?...  גם היא בהישג יד.

וקצת יותר רחוק...בית מרקחת, ותחנת דלק, ומזללות מסוגים שונים.

ואם יתחשק לי לשתות.... יש גם פאבים. ממש קרוב.

וכשיגיעו, בעזרת השם, נכדים, יש גן ציבורי חמוד עם נדנדות ממש מעבר לכביש.

בקיצור, עולם אחר.

זה כמו ההבדל בין מגורים בעיר לבין מגורים בישוב כפרי המוגדר כ"חדר השינה" של המרכז.

ואני נהנית משניהם! גרה בעיר אבל דירתי ממוקמת אי-שם למעלה בקומה שישית, רחוק מהרעש וההמולה,

באוויר צח וקרוב לכל. אפילו לעבודה!

יש לי הרבה סיבות טובות ללכת ברגל.

כיף.

רק דבר אחד חסר. בית קפה שכונתי. רעיון למיזם...