אולי זה ישמע לכם מגוכך, אבל אני לא פספסתי את החתונה של הנסיך ויליאם ארתור פיליפ לואיס מאונטבאטן ווינדזור ושל כלתו

קייט - קתרין מידלתון. המכונים מאז אתמול הדוכס והדוכסית קיימברידג'.

לא, לא קיבלתי הזמנה לחתונה ואף לא הצטופפתי בין ההמונים ברחובות לונדון החגיגית.
5 שעות על הרגליים. הידיים בוחשות בסירים והעיניים במסך הטלוויזיה.

המבדיל בין קודש לחול...

איזה כיף זה מטבח פתוח. תודה לאורנה המעצבת ! לא היה קל אבל הצלחתי: גם לבשל, גם לצלם (מתנצלת על איכות התמונות)

ובעיקר להינות ולהעביר את הזמן בנעימים.

הכל עניין אותי:

האווירה ברחוב: ההמון הצוהל בחוץ שופע פטריוטיות

משפחת בית המלוכה

כאן: אח החתן, הנסיך הארי מוויילס -  לצד אחות הכלה - פיפה מידלטון, חביבת הקהל. מאחור, אם הכלה.

אווירת הכנסייה: צלילי העוגב, שירת המקהלה הקסומה, והכרזת הפעמונים

המלכה אליזבת השנייה, הסבתא של החתן, בשמלה צהובה שבלטה בשטח ונראתה במיטבה!

הזוג הצעיר היפהפה שכל כך התאפק ושמר על כללי הטקס לצד ה"קריצה" אל העולם המודרני - העכשווי

הבגדים: אופנה שמרנית עם קריצה למאה ה-21 (לא הספקתי לצלם)

הכרכרות והסוסים

השושבניות הקטנטנות

בקיצור, הכל! סיפורים כמו באגדות.

ומעל לכל: רוחה של הנסיכה דיאנה מווילס, אימו של החתן, שלא עזבה לרגע. התחושה התעצמה, אצלי, כשראיתי בין הנוכחים

את סר אלטון ג'ון ונזכרתי בשיר שאת מילותיו שינה לזכרה,

Candle in the Wind דיסק שעדיין שמור אצלי וזו ההזדמנות להסיר ממנו את האבק.

הצטערתי שאמא שלי לא היתה כאן לצידי. תמיד אהבה לקרא ולראות תמונות של מלכים ומלכות, נסיכים ונסיכות

בעיקר אלו מאנגליה, בלגיה, מונאקו. בתקופה בה עבדתי בעולם התקשורת הבאתי לה שפע של מגזינים, בצרפתית ובאנגלית, 

ושמעתי את סיפוריה על אלו שחיבבה ואחריהם עקבה. ההתמצאות שלה והעניין שמצאה בהם, גם כשהיתה חולה, הפתיעו ושמחו אותי.

אולי משהו מזה נדבק גם בי...

תודה מיוחדת לערוצי התקשורת על העברת השידור בזמן-אמת וללא תקלות ולפרשנים המסורים באולפן (במקרה שלי, ערוץ 1) על

העברת מידע והעשרה.