אצל בני אדם שנות דור = 30 שנה. נכון?

מה הם שנות דור של מכשיר טלפון סלולרי?

רכשתי מכשיר טלפון סלולרי של חב. samsung לפני כ-4 שנים.

בזמנו הוא נחשב לדור חדש. "אפילו" כלל מצלמה וחיבור לאינטרנט.

בשניהם נמנעתי להשתמש:

במצלמה - כי היתה לי מצלמה טובה, אמיתית, אחרת.

באינטרנט - בפירוש כדי לא להחמיר את ההתמכרות.

מאז, נכנסו לשוק מכשירי המגע למיניהם ואחריהם ה- iphoons למיניהם וכן הלאה.

ואני..נאמנה לשלי, מרוצה ממנו ומסתפקת במועט.. כולל חשבון חודשי נמוך..

ברור לי שהמכשיר שלי וותיק, אבל עד כמה וותיק רק הבוקר הסתבר לי.

הסוללה, שמעולם לא הוחלפה, החזיקה מעמד עד אתמול. לא רע, נכון?

נכנסתי לפאניקה: כל הזכרונות שם!

איך ידעו שאני חיה?

איך אתקשר עם העולם?

הבוקר יצאתי למשימה, שלכאורה נראתה לי פשוטה, רכישת סוללה חדשה.

בשתי החנויות הראשונות הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח. תנועת היד המבטלת, זו

שמונפת אל מעבר לכתף, בליווי צליל גרוני שכזה ...וואאאההוו....אמרה הכל.

זה מכשיר ישן, פסקו! אין לנו סוללה כזו.

ואז, במיידי, התחיל הליך שיווקי במטרה לשכנע אותי שהגיע הזמן לרכוש מכשיר חדש.

לאחר שיחה קצרה שכללה בדיקת צרכים ובדיקת הבנה, שלי , הגענו למסקנה, המשכנעים

ואני גם יחד, שבאמת אין לי צורך במכשיר חדש. שהחלפת סוללה בעלות 60 ש"ח (את המחיר

מצאתי מראש באינטרנט) תענה על צרכי.

לאושרי הרב הסוללה נמצאה בחנות השלישית.

בדרכי הביתה, שמחה ומרוצה התחילו הפיקפוקים. מכירים את ההרגשה?

אז אולי בכל זאת הגיע הזמן לשדרג?

ואולי הסוללה היא הראשונה בשרשרת תקלות שתגענה מחר...ברור שמחר

ואין לי ביטוח!

וההוצאות רק תגדלנה!

ולמה שלא אהיה כמו כולם? עם תנועת היד הזו שנוגעת ומזיזה את המסך לכל הכיוונים,

במקום המיושנת שסתם לוחצת ולוחצת ונורא מעייפת? {נורא מעייפת...}

למען האמת, הדבר היחיד שבאמת הייתי רוצה זה מכשיר עם מקלדת וירטואלית (מגע),

כזו שלא צריך ללחוץ על שתי אותיות עד שמגיעים לשלישית. כי הודעות אני דוקא כותבת

די הרבה.

וגם...ג'י. פי. אס. קטן על הדרך... יתקבל בשמחה.

אז מה?

iphone??

אוף. אני כל הזמן מפגרת...

טיפים יתקבלו בברכה.

כמעט העלתי את הפוסט לאוויר ואז נזכרתי בארוע המכונן מלפני 4 שנים עליו כתבתי בזמנו,

כאן בבלוג!!! הנה