עברה חצי שנה מיום האיסוף הקודם,  ויום איסוף נוסף הגיע לפתחו של "כותר ראשון".

כך ביקשו אנשי יד ושם. בקשו ואנחנו נערכנו בתחושת שליחות מדרגה עליונה.

פרסמנו כמעט בכל מקום אפשרי: פליירים בעברית וברוסית (חלקם נשלחו אל בתי ניצולים), פוסטרים בספריות ובמועדון ניצולי השואה בעיר,

באתר הספרייה, ברשת הדואר הפנימית של העירייה, באתר העירייה ובמקומונים (באדיבות הגב. טליה סומך דוברת העירייה),

בפייסבוק של הספרייה. בבלוג הנוכחי, בפייסבוק שלי, מפה לאוזן.

על חלון הסיפרייה:

 חיכיתי להמון אנשים. הרי הפרסום היה כל כך נרחב...

מסתבר ש"קצת" התבלבלתי...שהרי כבר אין המון ניצולים. מקסימום עשרות בודדות ועוד קרוביהם, דור שני -שלישי לניצולי השואה.

ואל נשכח שרבים הגיעו ביום האיסוף הקודם.

ובכל זאת הגיעו. לפחות 22 איש. 

אחד אחד הם נכנסו בהסוס ושאלתם אחת: "כאן זה יד-ושם?". שאלה שהעבירה בי צמרמורת...

כל אחד התקבל בשמחה והתרגשות כאילו היה האחד והיחיד. אפילו אנשי צוות יד-ושם הכל כך מיומנים ומורגלים, לא נשארו אדישים.

אותה רכות, אותה סבלנות, אותה תשומת-לב והרבה ידע.

בכל שבוע הם מקיימים כשני ימי איסוף כאלה ברחבי הארץ, והם לא התעייפו. המירוץ נגד השעון...

המצלמות מתקתקות, המתעדת לא נחה, איש איש ייצא עם דיסק ובו תיעוד הפריטים שנמסרו ליד-ושם. האם דיסק הוא תחליף

לדבר האמיתי? מסתבר שכשמגיעים לגיל מסויים מבינים שכבר אין טעם להחזיק באותנטי....עדיף שישמר ויוצג בידיים מסורות.

בשקט בשקט הסתובבתי ביניהם ונתתי למצלמה לעשות את העבודה, כשכלל אחד מנחה אותי:

"לא לצלם פני אנשים, לא להביך, לא להפריע, רק כפות ידיים ופריטים שהובאו למסירה, למשמורת, לתיעוד, ל...., פריטים והסיפורים שלהם.

יש מי שהורידה מהקיר והביאה את כל תמונות יקיריה האבודים:

כאן ניתנה הזדמנות למלא דפי-עד בעזרת מתנדבי יד-ושם:

אלבום שלם ששרד את התופת:

עוד אלבום על תמונותיו הזעירות

קרוב משפחתו של אהרון מגד הביא פריטים אישיים - מקוריים של המשפחה לצד הספר "מסע הילדים אל הארץ המובטחת".

פרשת ילדי סלבינו.

ידיים נוספות..

עוד מכתב מדמות מצולמת שלא שבה משם...

לפתע קלטה עיני "מחזה" שנראה לי לא מהעולם הזה:

איש צוות ישב עם ניצולת שואה וביחד חיפשו את קרוביה האבודים, באתר יד-ושם, באמצעות טאבלט זעיר.

הבטתי בגברת הקשישה וראיתי...היא בכלל לא התבלבלה. היא שיתפה פעולה עם הטכנולוגיה כשכל עניינה: לעבור על שמות...

על איזה שם התעכבה היד?...

תודה ענקית לכל האנשים שסייעו ב"הפקת" היום הזה. יום שעל פי דברי נציגת יד-ושם נחשב למוצלח ופורה..

אגב, בימים אלה משנה יד-ושם מדיניות. במקום לקיים ימים כאלה (או בנוסף) הם שולחים את נציגיהם אל בתים של אנשים המתקשים

לצאת, אך מבקשים בכל זאת להיפגש, לספר ולתרום.

להזמנה:

1-800-25-77-77