אחרי 6 שנים של כתיבה רצופה נעלמתי לכם ל-שלושה חודשים!

נעלמתי ואף אחד לא פצה פה.

על פי הסטטיסטיקה של הבלוג, אותה רק אני רואה, התנועה לכאן לא נעצרה, וזו כבר סיבה טובה לחזור ולפרסם פוסטים.

לא אכנס אל פרטי היעלמותי.

יש מצבים בחיים שהשתיקה יפה להם. (אני לא מאמינה שאני כותבת כזה משפט, אני שנהגתי לפרסם ולשתף בתדירות ממש גבוהה)

אולי בעתיד... כשישקעו, יתאבקו, ויבקשו ניעור.

הכי חשוב שלא תדאגו לי. אני כאן ושלום לי  (חמסה, חמסה).

חברי בפייסבוק ראו שאני חיה ונושמת, והם רבים מבין קוראי בלוג זה. 

ראו אותי פעילה, מצלמת, מתענגת על הנכד בן שמונת החודשים המקסים שלי.... 

הנה הבונבון בביקור בעבודה של סבתא.

התמונה צולמה ב-11.9.12. כמה שהוא הספיק להתקדם מאז!

מהראשונים שזכה לשבת על פרח מפלסטיק שיהווה בקרוב אטרקציה לילדי ראשון-לציון הרכים.

אלבום תמונות של "כותר טף" בהתהוות: באתר "כותר ראשון" תרמ"ב.

במעבר חד ומעבר לסיבות האישיות, משהו קצת עצוב קרה לבלוגוספירה. 

הכתיבה בבלוגים האישיים דיי הדלדלה במישור הארצי ואולי אף העולמי.

מפוסטים מורכבים ומושקעים אנחנו רואים את המעבר אל פוסטים קצרצרים בפייסבוק.

שם הכל זורם מאד בקלילות.

מעלים פוסט , מלל או תמונה או קישור או שיתוף של משהו שמישהו אחר העלה על ה"קיר" שלו,

ובאחת יש תנועה: לייקים, שיתופים, תגובות. דינמיקה מהירה, קלילה ובלתי מחייבת.

אבל, לך חפש את הפוסט כעבור זמן...  זה כבר הרבה יותר מורכב.

יש אמנם Time line  שזה סידור כרונולוגי של הפריטים על ה"קיר" אבל אין ארכיון, אין חלון "חיפוש", אין מילות מפתח,

אין קישור ל"גוגל" (זה דוקא לא בהכרח רע).

מכאן, שאם רוצים לכתוב או "להתכתב" בדינמיקה זריזה - פייסבוק הוא המקום.

אבל לפוסטים ארוכים בעלי אופי של "מאמר" -  אינני רואה תחליף ליומנים הפרטיים בצורת בלוגים.

אשר לתמונות, המצב שונה.

בפייסבוק ניתן ליצור אלבומי תמונות מרהיבים, לשמור אותם לפי נושאים ולהינות מהם בכל רגע נתון. ממש כמו בכל מאגר תמונות.

ולא רק להעלותם, אלא גם להינות מתגובות החברים ולשתף אותם בתגיות.

בבלוגים העונג הזה לא קיים.

כאן מעלים תמונות בודדות ישירות לפוסט אבל למצוא אותם כעבור זמן....חבל על הזמן.

אמנם גוגל מאחזר במנוע החיפוש הרב-עצמתי שלו גם תמונות (אני פוגשת אין-ספור תמונות שלי בחיפוש צילומים בגוגל)

אבל אין זה מנוע חיפוש של תמונות בתוך הבלוג.

מסקנה: שתי הפלטפורמות שהזכרתי כל כך שונות.

ובכל זאת נשאלת השאלה, אם הן כל כך שונות, וכל אחת מהן נותנת מענה לצורך אחר, מדוע בכל זאת בלוגרים רבים שאני מכירה

ממעטים לפרסם בלוגים ומעדיפים את ה"במה" בפייסבוק? לאן נעלמה רוח הכתיבה בבלוגים? ולמה?

האם זו זילות הכתיבה, אי-חשק להשקיע, עצלות, עולם משתנה?

אשמח לקרא דעותיכם, וכך אדע מי טרח וביקר כאן, מי שומר אמונים לפינה הפרטית שלי בבלוגוספירה