על מרכז המידע בימים של מלחמה.

בכל יום, כשאני פותחת את מרכז המידע ב"כותר ראשון" אני שואלת את עצמי,

הכיצד? כיצד יתכן שהמלחמה נעצרת על מפתן דלתו של המרכז.

בחוץ, בספרייה, מרגישים את המלחמה היטב. הספרניות מדברות עליה, מסכי

המחשבים מראים אותה, הרדיו זועק אותה, הקהל (חוץ מהילדים) שקט יותר,

עמדות המוסיקה - יחסית שוממות (למי יש מצב-רוח להאזין למוסיקה בימים טרופים אלו).

ובעיר: רבבות אורחים מהצפון. ברחובות, בקניונים, במרכזי "קליטה" (800 אורחים בפנימייה

של ויצ"ו בנחלת יהודה!), צפיפות בבריכות השחייה העירוניות, בקייטנות  ובשפת הים.

 הרבה רעש ואפילו צהלה. אווירת מלחמה מסוג אחר.

 הפנינג מבויים היטב היושב על "סיר לחץ" - אורחים מתוסכלים, עייפים וחסרי סבלנות. 

מארחים שאינם יודעים איך עוד לבדר ולהעסיק את האורחים וכו'.

"החוף השקט" - פאב/מסעדה בחוף ראשון-לציון.

(אפילו השם סימלי עבור החברה' הצפוניים) מעניק 20% הנחה לתושבי הצפון.

 היינו, חווינו, מקורבי התרגשו מהמחווה (גם החנייה בחינם) כל הכבוד!

צילום: אילנה שקולניק

ואילו במרכז המידע....העסקים כרגיל. הפעילות שוטפת, הטלפון מצלצל ופגישות מתקיימות.

הסטטיסטיקה לחודש יולי הראתה עלייה במספר הפניות, אולם כשבדקתי את המהות שלהן

ראיתי כי "העסקים כרגיל" - שפע פניות (מעל 100) לנושא יחסי עובד-מעביד,

פניות רבות ( גם 100 ) לייעוץ משפטי: לנושאי משפחה ואחרים, קצת תרבות הדיור,

מספר פניות של חיילים משוחררים בעקבות הכנס בו השתתפנו וכד'.

לא נרשמו פניות חריגות, לא נרשמו פניות הקשורות למלחמה.

כתבו בעתונות על ראשון-לציון וסביבתה שאנחנו בתוך בועה. מתאים לנו! שישאר כך.

לרגע הייתי באופוריה נקודתית, ואז נזכרתי בעידו שלנו.

עידו היימר הוא עו"ד צעיר, מתנדב בימי ה' בערב, המייעץ בנושאים:

טאבו, מקרקעין, תרבות הדיור וכד'.

עידו גוייס לפני שבוע בצו 8 ומאד חסר לנו. אתמול דיברתי איתו, שמחתי שענה לנייד שלו,

נשמע טוב. אינני יודעת היכן הוא נמצא וכמובן - לא שאלתי. רק העזתי לברר אם נמצא

במקום מסוכן, כאילו מישהו בימינו יודע מהו מקום שאיננו מסוכן..

תשובתו של עידו היתה: "עדיין לא". הוא כנראה יודע...

אז שמור על עצמך עידו, חזור במהרה, ולידיעתך!  יש אצלנו רשימה של פונים הממתינים

לשובך ומחכים לתיאום פגישה.

מסקנה: השלווה עדיין מדומה, אבל....