היום התקיים יריד לניהול ידע של שירותי הרווחה. סניף ש.י.ל ראשון לציון,

הנמצא במרכז המידע והייעוץ לתושב בכותר ראשון-תרמ"ב, הינו אחד מבין עשרות

 סניפי ש.י.ל בארץ. ש.י.ל = שירות ייעוץ לאזרח, משתייך לאגף לתפקידים מיוחדים

במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. בביתן האגף לתפקידים מיוחדים,

קיבל ש.י.ל ביתן להצגת שירותיו. ביניהם, היכרות עם אתר האינטרנט שלו.

מאחר ולש.י.ל ראשון-לציון אתר עצמאי, בתוך האתר הארצי, שמחתי להזדמנות שניתנה

 לנו להציג אותו. ולאחר שסיימתי את החלק השיווקי...להלן סקירה קצרה של חלק

מהדברים ששמעתי היום בכנס. בנושא:

 מדיניות ונגישות, למידע בארגוני רווחה ואוכלוסיות חלשות.

התרשמתי שמאחר והמצב המיחשובי / טכנולוגי של שרותי הרווחה עגום, בלשון המעטה,

 קשה, במציאות, ליישם את הסיסמא שהתנוססה על המסך והיא: שיתוף בידע זה כח.

ידוע לי, וגם נאמר בכנס, כי עובדים סוציאליים עובדים בלשכות ללא מחשבים.

כמידענית, שהמחשב הוא כלי עבודה בסיסי שלי, אינני מצליחה לדמיין שיתוף בידע

 ללא מיחשוב. גם ד"ר אמנון לזר, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה,

התייחס לחוסר בטכנולוגיה בשירותי הרווחה. פרופסור אריק רימרמן, מבית הספר לעבודה

סוציאלית באוניברסיטת חיפה, הרחיב על הקושי בהנגשת מידע בארגוני הרווחה.

 גם אם יש הצהרת כוונות ותכניות, אלו אינם עומדים "במבחן הביצוע". פרופ' רימרמן התייחס

לקושי שבאי-העברת המידע מהיבטים נוספים: בעיית ההשכלה הנמוכה של הנכים

(פחות מ-12 שנות לימוד) ביחס לכללהאוכלוסייה, שיעור תעסוקה נמוך (1/3 מהשיעור של

האוכלוסיה הבריאה). לטענתו, אם אין השכלה ואין עבודה, (כשאנשים חיים בתנאי הישרדות)

אין מעורבות. לעומת זאת הוא ציין ששיעורי הגלישה אצל נכים גבוהים מהמצופה:

39%! ומכאן, לטענתו, הבעייה בחברה הישראלית איננה בעיקרה, בעייה טכנולוגית אלא בעייה

של אי-שיוויון בין האוכלוסיות (פערים חברתיים). גם הגב. מאיה גולדמן, מנכלי"ת עמותת "קשר",

 דיברה על אי נגישות למידע, ולאו דוקא מן ההיבט הטכנולוגי. היא התייחסה לנתונים

כמו: מסירת מידע בלתי מלא או מעודכן, על חוסר בנכונות להעביר מידע, על הצורך בקיום מפגש

בין נותן שירות לבין התושב, שלא תמיד מתקיים, וכשמתקיים, לא תמיד הכוונות והמידע

מועברים בצורה מובנת והפונה מתבייש לבקש הבהרה חוזרת. הגב. גולדמן התייחסה גם

 ל"מידע חסום", כאשר אין אחידות בין ערים, סניפים, או אגפים בשיטות העברת המידע.

 כמו כן, היא ציינה כי אנשי מקצוע אינם רואים את מתן הידע כחלק מתפקידם או שאינם

 מעוניינים להעבירו. נימת הדברים הקשה של דבריה, נשמעה, לפחות באזני, כביקורת

קשה ואפילו תסכול. הגב. גולדמן סיכמה את דבריה באמירות חשובות כמו:

 "אין תחליף לגורם אנושי גם כשיש מידע טכנולוגי".

 ו-"זכות התושבים לקבל מידע מלא ומעודכן".

ו-" כשחשים שממצים את מה שיש, קל יותר להשלים עם מה שאין...".

בהמשך שמעתי את פרופ' שיזף רפאלי, ראש ביה"ס לניהול באנויברסיטת חיפה

 ומקים אתר ש.י.ל בנושא: " שימוש בטכנולוגיות ממוחשבות בעבודה סוציאלית".

פרופ' רפאלי התייחס לדברי קודמיו, מתוך אמפטיה והבנת החששות מפני הברת מידע

חסר או התלות בטכנולוגיה. גם הוא חזר על הסיסמא הידועה: מידע = כח, וטען כי דוקא

אוכלוסיה חלשה צריכה לקבל יותר מידע מכפי שהיא מקבלת היום. הוא תיאר את ההיסטוריה

 של העברת המידע, טרום המיחשוב. דיבר על הימים בהם מידע עבר בעלונים בדואר, אבד

 בדרך ו/או נתקע בארכיונים ותיקיות ללא דרך לשליפה. בהמשך תיאר את הקמת אתר

 ש.י.ל, לפני 15 שנה, וציין שהאתר מחפש פתרונות על מנת לסגור חלק מהפער שבהנגשה

למידע. לטענתו, אמנם הפער הדיגיטלי בין אנשים קיים, אך הולך ונסגר. ל-85% מבתי האב

בארץ יש מחשבים וגישה לאינטרנט. פרופ' רפאלי טען כי כיום העברת המידע היא "חד כיוונית",

 וכי יש צורך בשיתוף. לגרום למידע לזרום לשני הכיוונים. לדוגמא: פורטל "ממשל זמין"

 ואת web 2 ככלים לשיתוף ולהעברת מידע.

 

בביתן של האגף לתפקידים מיוחדים: עודד אהרון, מנהל ש.י.ל ארצי

 ואני: מציגה את אתר ש.י.ל ראשון-לציון.

 

היריד - במבט כללי

יושב: דוד כנפו, מנהל האגף לתפקידים מיוחדים. מאחור: עודד אהרון.