מאז שברק עוקד התקבל לעבודה כאחראי על המיחשוב וכמידען בספרייה שלנו,

שומעים בספרייה, לעיתים מאד מזומנות ובספונטניות, את הביטוי "בכיף".

ברק הגיע עם זה. משהו מובנה באישיותו.

המענה של ברק, ה-"בכיף" האוטומטי והכל כך חיובי שלו, נילווה תמיד לחיוך

לבבי בכל פעם שמישהו מודה לו על שירות. ולא משנה למי הוא עונה:

ללקוחות של הספרייה או לחברים לצוות הנעזרים בו.

כששמעתי לראשונה את ה"בכיף" של ברק היה לי מוזר. לא הייתי מורגלת לסגנון כזה.

המענים שנהגתי לשמוע היו: "בבקשה", "על לא דבר", "אין בעד מה" וכדומה. ביטויים

נפוצים שאינם מושכים תשומת לב, כאילו נאמרים "ככה סתם".

ברק הביא איתו משב רוח רענן / אחר. משהו שגורם לתודעת שירות כל כך נעימה,

לחשק לחזור ולבקש.

כעבור זמן שמתי לב שגם אני "מחקה" לפעמים את ברק. בעבודה, בחברה, בכלל.

היום, שמעתי את ה"בכיף" של ברק מפי חברה נוספת לעבודה וחייכתי ביני לביני.

איזה יופי! החלטתי שאני חייבת לכתוב על זה.

אין לי מושג האם המילה מקובלת על האקדמיה ללשון העברית . חיפשתי ולא מצאתי.

לעומת זאת מילון מורפיקס נתן לי את ההסבר הבא:

אז מה זה בכלל משנה, עברית תקנית או לא, העיקר המשמעות המוכרת והאווירה הכל כך

חיובית שהיא משרה.

כל הכבוד לך ברק! הלואי ולכולנו יתחשק להשתמש ב"בכיף" שלך. ואם קיווית לבלעדיות...

שכח מזה. למדנו משהו...בכיף.