בחוץ, השתוללות אמיתית. רעמים וברקים מהסוג המאיים והלא נעים. בפנים, כלבה פחדנית ומיללת שמאז ומתמיד (12 שנים) איננה מחבבת, בלשון המעטה,  סערות שכאלה... מה נשאר לעשות?

ירדתי אל המחשב, קראתי את המלצתו של טליק לנושא החם, והחלטתי לכתוב, עד יעבור זעם.

הנושא החם, אחים ואחיות,  מתחבר אצלי לסרט מעולה שראיתי אמש:

"לאהוב אותך מאז"

באנגלית:

I've Loved You For So Long

בצרפתית:

Il ya longtemps que je t'aime

דרמה צרפתית על מערכת יחסים מורכבת ומיוחדת בין שתי אחיות.

וזהו תקציר הסרט: (מתוך אתר "סרט")

"ז'ולייט משתחררת מן הכלא לאחר 15 שנים ומנסה לחדש את הקשר עם בני משפחתה

שהתכחשו אליה כל אותן שנים בעקבות הפשע שביצעה.

אחותה הצעירה ליאה מחליטה להזמין אותה להתגורר בביתה יחד עם בעלה לוק ושתי בנותיהם.

בתחילה נראה כי הנתק הממושך והפרש הגילאים ימנע מהאחיות לבנות קשר אמיתי, אולם בהדרגה, לא מעט הודות לילדות המאושרות מהדודה החדשה לה זכו, מתחילות האחיות לגלות זו את זו מחדש. לאט לאט מצליחות שתי הנשים לבנות מחדש את מערכת היחסים ביניהן והאמון, שהזמן ערער בעוד הן ממשיכות להתעלם מן "הסוד הגדול" עליו איש לא מעז לדבר. "

סרט רגיש, טעון, משחק מעולה, ולמי שאוהב סרטים צרפתיים...שווה צפייה.

ממליצה בחום!

לא סיפרתי על אחותי, כי אין לי אחות.

לא אספר על אחי המקסים, על מנת לא להביך אותו. (הוא מנוי על בלוג זה...)

חשבתי לספר, אולי, על מערכת יחסים מופלאה בין אימי ז"ל לבין שלושת אחיותיה היקרות, אבל זה באמת כל כך אישי וכל כך לא שלי, כך שאין לי זכות.

בחרתי לספר ולהמליץ על סרט על שתי אחיות אחרות, כי הסיפור שלהן נגע לליבי.

אינני יודעת אם הסיפור אמיתי או פיקציה וזה ממש לא חשוב. התוכן עמוק, נוגע, ואם אתם רגישים ו"בכייני סרטים" כמוני...לא תצאו ממנו עם עיניים יבשות.  

זהו, סערת הברקים, הרעמים והגשמים החזקה חלפה. דממה מוזרה השתלטה.

מגה, אפשר לחזור לישון...? (היא כבר נרדמה).