הקטע המצ"ב מועבר  כמייל שרשרת ברשת האינטרנט. בסופו נרשמה בקשה להמשיך ולהעבירו הלאה,

למען נזכור ולא נשכח.

מאחר והבלוג הוא כלי הנצחה מעולה, בחרתי להעתיק את הטקסט שנרשם במייל גם לכאן.

לפני העלתו לאוויר התחלתי לגלגל ולחפש מידע נוסף על אירנה סנדלר, חסידת אומות העולם.

הגלישה, מעבר להעשרת הידע, המחישה לי מהו אורך החיים של המיילים הנודדים מסוג זה.

במייל נרשם שהגב. נפטרה "לאחרונה". התחקיר הקטן הבהיר לי שהגברת המופלאה נפטרה ב-12.5.08.

כלומר, לפני שנה ושלושה חודשים. ראו כתבה בynet.

בכל זאת, כפי שהסברתי בתחילת הפוסט, בחרתי להשאירו כאן.

הנה הטקסט שקיבלתי אתמול פעמיים מאנשים שונים שאין קשר ביניהם. מעניין מדוע פתאום אתמול, מעניין איך נדד.

בתחתית הקטע, סרט וידאו שמצאתי דרך גוגל. שווה צפיה.

הצילום משנת 2005. הצלם: Mariusz Kubik, אשר ויתר על זכויותיו ל- Wikimedia Commons

 אירנה סנדלר - שנפטרה לאחרונה בגיל 98, הייתה מועמדת לפרס נובל

לשנת 2008. בהיותה גרמניה, אירנה ידעה מהו הגורל שמתכננים הגרמנים עבור היהודים.

 בזמן מלחמת העולם השנייה, קיבלה אירנה אישור לעבוד בגטו  ווארשה כמומחית לביוב ואינסטלציה.

אירנה הבריחה תינוקות יהודים בתא המטען של המשאית שלה בתחתית הכפולה של

 ארגז הכלים שלה. היא השתמשה בשקי יוטה כדי להחביא את הילדים הגדולים יותר. 

 היה לה גם כלב מאחור, שאימנה אותו לנבוח בכל פעם שהחיילים הנאציים  נתנו לה להיכנס ולצאת מהגטו. החיילים לא רצו להתעסק עם הכלב שלה, והנביחות חיפו גם על קולות הבכי

של הילדים.

 אירנה הצליחה להבריח ולהציל 2500 תינוקות וילדים, לפני שנתפסה!

הנאצים שברו את רגליה וזרועותיה, והיכו אותה מכות קשות. אירנה שמרה בצנצנת שקברה בחצר האחורית שלה רישום מדוקדק של כל הילדים שהבריחה. אחרי המלחמה ניסתה לאתר את כל ההורים שאולי ניצלו, כדי להביא לאיחוד משפחות, אך רובם נספו בתאי הגזים. הילדים שלא יכלה לאחד עם הוריהם קיבלו משפחות אומנות או אומצו.

אירנה הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום לשנת 2008.

 היא לא נבחרה. אל גור זכה, עבור מצגת שקופיות על התחממות גלובלית... אנא עזרו בהפצת איגרת זו, כדי שהגברת האצילה תיזכר על מעשי הגבורה שלה.

נ.ב.: שמתי לב לאי דיוקים בין המקורות השונים. למשל: ההצדקה לכניסתה למחנה. פעם אחות, במקום אחר עובדת סוציאלית

ובמייל השרשרת מומחית לאינסטלציה.

הנתונים אמנם אינם עקביים, אבל, העובדות והמעשים מדברים בעד עצמם.

יהי זכרה ברוך!