יש משהו שאני למדתי להעריך, ותושבי העיר לא מבינים.

שנים רבות גרתי בפריפריה. חיפשנו "איכות חיים". חיפשנו, מצאנו, נהנינו,

חווינו את משמעות "הפרחת השממה", את הקרבה ל"אמא אדמה", את גידול הילדים בטבע, הרחק מאנטנות מקרינות, הרחק מעשן תעשייתי ופיח של מכוניות, קרוב לבריכת השחיה ומתקני הספורט.

אחווה של 120 בתי-אב שצמחה להרבה יותר במהלך השנים.

הכל היה "שלנו". לא שיתוף כמו בקיבוץ של פעם אבל..

השכונה "שלנו",

הישוב "שלנו",

הפקות עצמאיות בחגים "שלנו",

מערכונים שרק אנחנו הבנו.

רופא המשפחה היחיד "שלנו",

הגניקולוג החתיך שהגיע במיוחד עד הישוב שלנו וכל אחת היתה מעדיפה שהוא יהיה רק שלה ..

בתי הספר הקטנים, הכיתות הקטנות (שבינתיים מאד מאד התרחבו בדומה לאלו בעיר).

הרבה חגיגות והרבה אורחים מהעיר הגדולה (כי "לנו" יש חצר פרטית עם דשא, מרחבים ואוויר צח, ומנגל וכל מה שצריך כדי שהחברה' מהעיר יהיו שמחים ועליזים.

וכן הלאה.

היה נפלא. אבל לנפלא הזה היה מחיר לא פשוט.

שעות בפקקים לעבודה מידי בוקר, בהתחלה בכביש משובש, בהמשך דו-מסלולי. רכבת עדיין לא היתה.

הוצאת דלק כבדה (עד שלמדנו להשתמש בפטנט ה- carpool).

בלאי לרכבים.

הצורך ב-2 רכבים לזוג.

הרחק ממשפחה ומהורים מסייעים.

התלבטות לפני כל יציאה לבילוי בערב אל העיר הגדולה (ת"א או ירושלים כי היינו באמצע הדרך):

"רק עכשיו חזרנו מהעבודה, למי יש חשק לצאת שוב, הבייביסיטר תעלה המון, צריך לקום מוקדם בבוקר....

הרחק ממרכזים רפואיים, שלא לדבר על רפואה דחופה ולעיתים קריטית.

וכך עברו להן השנים, עם איכות החיים, פלוסים ומינוסים, והילדים גדלו ו..עזבנו.

צביטה בלב, נשימה עמוקה ו..חזרה לעיר הגדולה.

ופתאום הכל קל"ב:

כל הרופאים (נו טוב, בגילנו....בל נזלזל בנתון הזה) קל"ב ואפשר לבחור.

כל רשתות הקניות קל"ב.

מבחר מוסכים (כתבתי...זוכרים?)

בעצם, כל נותני השירות...קל"ב.

והים! כל כך קרוב ונגיש. וכשיורדים אל חופו, תחושה של נופש. כל כך יפה ונקי. תענוג.

והכי הכי....תרבות. הרבה תרבות. עירי ראשון-לציון משתבחת ומשתפרת.

והנה הטריגר לפוסט:

שמחתי למצוא בתיבת הדואר חוברת מהיכל התרבות העירוני ולגלות שיש לנו, לצד מנויים לקונצרטים והצגות, גם סינמטק עירוני חדש.

הכותרת: "סינמה קלאס".

בהשראת הסטודנט הפרטי לקולנוע ומתוך עניין מיהרתי להירשם לקורס "שפת הקולנוע באמנות השביעית".

האמנות השביעית, קרי, קולנוע. כך הסביר לי בני הצעיר.

מרצה: יהודה סתיו. 12 מפגשים לאורך 5 חודשים. כל מפגש הרצאה + סרט. (הסטודנט ראה ואישר שהתכנית מעולה). מתאים לי. קל"ב. כבר אמרתי? ...

רק כך אפשר לדלג הישר מהעבודה אל היכלה של תרבות בלי להזיע, בלי פקקים ובלי לחץ. אפילו החנייה מובטחת.

והרי לכם "איכות חיים"... אחרת.

אגב, רבים וטובים מחברי באותו ישוב קסום כבר עזבו או בתהליך.. גם הם רוצים קל"ב  .