הסיפור הבא הופץ היום ברשת הדואר האלקטרוני הפנימי של הכותרים והספריות בראשון-לציון.

וכך כתבה מנהלת "כותר אלון":

אתמול הגיעה אלי בדואר מעטפה כשהנמען: כותר ראשון – אלון, רשת הספריות בראשל"צ,

רחוב גרינשפן 8, ראשל"צ.

מהצד השני נרשם: מאת: ........, נתיבי אויר צ'כיים, טרמינל 3 / חדר ... נתב"ג.

במעטפה היה ספר שלנו + מכתב מודפס נלווה:

לכבוד כותר ראשון, גרינשפן 8, ראשון לציון.

שלום רב,

מצ"ב ספר שלכם שנמצא בשרוול עלייה למטוס בנתב"ג.

בכבוד רב,

......, מנהל תחנת נתיבי אוויר צ'כיים נתב"ג.

בבדיקה בספרייה התברר כי הספר הושאל ב- 6.2 ע"י מנוי שלה, קורא שלקח את הספר

איתו לטיסה, איבד אותו טרום - טיסה וכפי הנראה לא היה לו מה לקרוא לא בטיסה ולא בחו"ל...

למעשה, הספר הושב לספרייה לפני מועד ההחזרה שלו שנקבע לו עת הושאל.

אהבתי את הסיפור עם ה- happy end וחשבתי:

- כמה יפה מצידו של עובד נתב"ג הישר והמסור על שטרח לשלוח את הספר אל  האכסניה

  הקבועה שלו וברכת תודה שלוחה לו מכאן.

- אני מניחה שהקורא שלנו לא חש הכי בנוח על כי איבד את הספר ששאל בספרייה.

- מעניין איך יגיב כשיגלה שהספר הקדים אותו ושב לספרייה בדרך משלו...

- האם  יגיע לספרייה עם עותק חדש במקום העותק שחשב שאיבד..?

אגב,

הספר שהושאל ועוכב בארץ טרם יציאתו לחו"ל הוא: "לקום" מאת הסופרת נאוה רבינוביץ - זנד.

קראתי את  תקציר הספר (ראו הקישור בשם הספר) והמשכתי להרהר. יש כאן משהו סימלי, לא?.