היום ביקרתי בישוב בו גרתי במשך 17 שנים ועזבתי לפני שנים אחדות.

עזבתי, אבל השארתי מאחורי חברות נפלאות וקשר שנשמר ומעולם לא ניתק.

תכנית שהתגבשה טרום החג הגיעה למימוש הבוקר. לחזור, לבקר ולהיפגש

עם כל מי מהחברות / שכנות הנמצאת בסביבת ביתה במהלך חוה"מ פסח.

לשמחתי, 5 חברות התקבצו. השכנה מימין שגם היא העתיקה מגוריה אחרי,

אך טרחה ובאה,  השכנה משמאל שאירחה אותנו בביתה, השכנה ממול,

ועוד שתיים מ"אשכולות" סמוכים. כולנו, פחות או יותר באותו הגיל, כולנו גידלנו

את ילדינו באותו ישוב כ"חלוצות" ומייסדות. הרבה זכרונות וחוויות משותפים.

אין, פשוט אין, כמו מפגש בנות. ההתארגנות וההפקה...הכל היה מושלם.

צחקנו, הצטלמנו (אני מנועה מלפרסם כאן תמונות אישיות), נזכרנו, שיתפנו,

(סיפורי נכדים למי שכבר יש) וכמובן...אכלנו.

כך נראתה ארוחת הבוקר המפוארת שלנו:

סלט ירקות ומצות,

שקשוקה

סלט פלפלים

מגש גבינות

בקבוק היין שחוסל..

את המתוקים לא צילמתי, הצמחיה בחצר שבתה אותי ואת עדשת הפוג'י שלי לחלוטין:

תודה חברות יקרות, נעמתן לי מאד והביקור היה נפלא.