יום שישי בצהריים, השעה 12:30, שיא החום, אני בעבודה, משתוקקת להגיע הביתה.

טלפון, נגר המטבחים שלי על הקו:

הנגר: את בדירה? (זו שנמצאת בשיפוץ)

מטבח טרום הרס:

מטבח ביום הראשון להרס:

מטבח מפורק ועירום:

אני: לא, לא עובדים שם ביום שישי. אני בעבודה, בדרך הביתה, למה?

(יום קודם היינו שם למדידות סופיות, אחרי פירוק המטבח הישן)

נגר: משהו במדידות לא מסתדר לי. תוכלי להפגש איתי שם? (עוד משוגע עובד ביום שישי...)

אני: (מבלי להבין מה כזה דחוף לשעה בלתי נסבלת זו): כמובן.

נפגשנו. מדדנו. ואז הגיע ההסבר:

זהו. צדקתי. הרווחת. יש אי התאמה בין התכנית של האדריכלית לבין המדידה הסופית בשטח.

אני: מה הרווחתי?

הנגר: 5 ס"מ!

אני, לעצמי:בשביל זה טרח להגיע מרחובות במזג אויר מטורף שכזה? בשביל 5 ס"מ?

הוא: (מוציא את תכניות המטבח) בואי תבחרי!

אני: מה לבחור?

נגר: איזו יחידה להרחיב ב-5 ס"מ. שאל ואף המליץ. לא בחר בהכי קל. בחר ביחידה שהכי כדאית לי.

שכדי להרחיבה גם הכיור וגם האינסטלציה למים ולחשמל של המדיח צריכים לזוז ב...5 ס"מ.

סימן בטוש שחור ובולט על הקיר, דיבר בטלפון עם קבלן השיפוץ (שלא תהיינה הפתעות), סגר קצוות ו..הלך לדרכו.

יום שישי בצהריים.

בינינו: מישהו אחר היה בוחר לבד (בקל ובפשוט), מחליט לבד, אפילו לא מידע אותי. לא?

לזה אני קוראת נאמנות למקצוע.

כל הכבוד יהודה. יצאת גדול! (בגמר הפרויקט תקבל המלצה )