תוך כדי נבירה במדפים נשכחים בארון וחיסול :עזבונות"...שלי, נתקלתי ברישום שקיבלתי במתנה

מהציירת גרטה פארי ז"ל. (נסיבות קבלתו זכורים לי היטב אך אינם רלוונטים לפוסט זה).

גרטה היתה שכנתנו בראשון-לציון, בבנין בו העברתי את גיל ההתבגרות וידידה טובה של אימי ז"ל..

הרישום נשמר יפה, מעולם לא מוסגר ואני מקווה "לעשות תיקון" בדירתי החדשה.

הוא מוצא חן בעיני כי נרשם במיוחד בשבילי, בהתאמה לשמי.

זכרתי שגרטה איננה בין החיים כבר שנים רבות, ובכל זאת תהיתי מה אמצא אם אגגל את שמה.

הגעתי אל פוסט של בלוגר/ית שנכתב במיוחד על גרטה ועל תערוכה של עבודותיה שהוצגה השנה.

שמחתי שמצאתי שגרטה היא ציירת מוערכת, וגם כי ראיתי שנושא העצים המשיך לבוא לידי ביטוי

בעבודותיה במהלך השנים.

הנה:http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1624220&r=1

מעט זכרונות:

גרטה, שכנתנו מקומה ג' (אנחנו גרנו בקומה א) היתה אשה חביבה ונמרצת באופן יוצא דופן.

דיברה מהר. עברית במבטא גרמני כבד. נעה מהר. טמפרמנטית ומיוחדת.

בין גרטה לאימי היתה "כימיה" טובה. ידידות של שכנות.

לגרטה היה מין הרגל שכזה:

גרנו בבנין ללא מעלית.

כשגרטה ירדה אל מחוץ לבנין היא עברה בקביעות על מפתן דלתינו, ומאחר והיא ידעה שאימי גרה לבדה

(אחרי שעזבנו את הקן), לעיתים קרובות היתה לוחצת על הפעמון. לא כדי לבקש משהו, לא כדי להכנס לביקור.

סתם כדי לשאול בשלום אמא ואם היא צריכה משהו. שאלה ואצה לדרכה.

שכנה מהסוג הנדיר.

לא ידעתי הרבה על כישוריה האמנותיים של גרטה. ידעתי שהיא חברה בעמותת האמנים בראשון-לציון.

מעניין אם שם יש מקום לזכרה.

לגרטה יש שתי בנות. הצעירה היתה שמרטפית בביתי (לפני למעלה מ-30 שנה...). ומעניין אם יצא להן לקרא

פוסט זה.

גרטה נפטרה שנים ספורות לפני אמא, שתיהן ממחלה קשה.

מציאת הרישום שלה החזיר אותי אחורה בגעגועים.

וכדי לא לשכוח, אם אצליח להתגבר על יישור הקמטים שבו, הוא יקבל מקום מכובד בדירתי החדשה.