לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


שמי אילנה שקולניק. אני מידענית בספרייה 'כותר ראשון' בראשל'צ ומנהלת את מרכז מידע וייעוץ לתושב בשיתוף ש.י.ל. פתחתי בלוג זה על מנת: להרחיב דעת, לשתף, וליחצ"ן את מרכז המידע ואת המקצוע. הפלטפורמה התרחבה גם ליומן אישי (שכפי הנראה די השתלט...) לעונג לי.
Avatarכינוי:  אילנה שקולניק ilana shkolnik

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: Lilly Friedman. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שמלת הכלה של לילי פרידמן


הפוסט הבא "התבשל" תוך כדי קריאת מייל מרגש מבת דודתי מארה"ב. המייל הוא  מייל-שרשרת המתאר את סיפורה המופלא של לילי פרידמן,

ניצולת שואה מברגן-בלזן אשר שימלת כלולותיה, העשויה מבד של מצנח, נתפרה במחנה ושימשה אותה ועוד עשרות כלות אחרות במחנה.

השמלה מוצגת במוזיאון השואה בוושינגטון.

הסיפור ריגש וסקרן אותי. מצאתי לנכון להעתיקו לכאן, אל הבלוג שלי, אלא שאז שמתי לב לעובדה שבקצה הקטע אין קרדיט למי שחיבר את הטקסט המקורי. הבנתי שאינני מרשה לעצמי להסתכן בהפרת זכויות יוצרים ויצאתי ל"מסע" חיפוש אחר המקור.

כרגיל, "גוגל" נחלץ לעזרתי וביעילות רבה. הגעתי אל שבועון יהודי - אמריקאי בשם :



שם, ב- 31/12/2008 התפרסמה הכתבה, שנכתבה ע"י הגב.  Helen Zegerman Schwimmer

מהר מאד מצאת את האתר האישי של הכתבת ומשם התגלגלה לה התכתבות אישית בין הכתבת האמריקאית לביני.

כמובן, קיבלתי רשות להדביק כאן את הכתבה והפיץ ברבים, כאן בישראל.

אני מזמינה אתכם לקרא את הכתבה המרגשת ובסופה להמשיך ולקרא תגליות נוספות שלי...

 

 The Wedding Gown That Made History

 

 Lilly Friedman doesn't remember the last name of the woman who designed and sewed the wedding gown she wore when she walked down the aisle over 60 years ago. But the grandmother of seven does recall that when she first told her fianc� Ludwig that she had always dreamed of being married in a white gown he realized he had his work cut out for him..for the tall, lanky 21-year-old who had survived hunger, disease and torture this was a different kind of challenge. How was he ever going to find such a dress in the Bergen Belsen Displaced Person's camp where they felt grateful for the clothes on their backs?

Fate would intervene in the guise of a former German pilot who walked into the food distribution center where Ludwig worked, eager to make a trade for his worthless parachute. In exchange for two pounds of coffee beans and a couple of packs of cigarettes Lilly would have her wedding gown.

For two weeks Miriam the seamstress worked under the curious eyes of her fellow DPs, carefully fashioning the six parachute panels into a simple, long sleeved gown with a rolled collar and a fitted waist that tied in the back with a bow. When the dress was completed she sewed the leftover material into a matching shirt for the groom.



A white wedding gown may have seemed like a frivolous request in the surreal environment of the camps, but for Lilly the dress symbolized the innocent, normal life she and her family had once led before the world descended into madness.

 

Lilly and her siblings were raised in a Torah observant home in the small town of Zarica , Czechoslovakia where her father was a teacher, respected and well liked by the young yeshiva students he taught in nearby Irsheva. He and his two sons were marked for extermination immediately upon arriving at Auschwitz . For Lilly and her sisters it was only their first stop on their long journey of persecution, which included Plashof, Neustadt, Gross Rosen and finally Bergen Belsen .

 

 

Lilly Friedman and her parachute dress on display in the Bergen Belsen Museum

 

 

Four hundred people marched 15 miles in the snow to the town of Celle on January 27, 1946 to attend Lilly and Ludwig's wedding. The town synagogue, damaged and desecrated, had been lovingly renovated by the DPs with the meagermaterials available to them. When Sefer Torah arrived from England they converted an old kitchen cabinet into a makeshift Aron Kodesh.

 

"My sisters and I lost everything - our parents, our two brothers, our homes. The most important thing was to build a new home." Six months later, Lilly's sister Ilona wore the dress when she married Max Traeger. After that came Cousin Rosie. How many brides wore Lilly's dress? "I stopped counting after 17." With the camps experiencing the highest marriage rate in the world, Lilly's gown was in great demand.

In 1948 when President Harry Truman finally permitted the 100,000 Jews who had been languishing in DP camps since the end of the war to emigrate, the gown accompanied Lilly across the ocean to America . Unable to part with her dress, it lay at the bottom of her bedroom closet for the next 50 years, "not even good enough for a garage sale. I was happy when it found such a good home."

 

Home was the U.S. Holocaust Memorial Museum in Washington , D.C. When Lily's niece, a volunteer, told museum officials about her aunt's dress, they immediately recognized its historical significance and displayed the gown in a specially designed showcase, guaranteed to preserve it for 500 years.

But Lilly Frtiedman's drtess had one more journey to make. Bergen Belsen, the museum, opened its doors on October 28, 2007. The German government invited Lilly and her sisters to be their guests for the grand opening. They initially declined, but finally traveled to Hanover the following year with their children, their grandchildren and extended families to view the extraordinary exhibit created for the wedding dress made from a parachute.

Lilly's family, who were all familiar with the stories about the wedding in Celle , were eager to visit the synagogue. They found the building had been completely renovated and modernized. But when they pulled aside the handsome curtain they were astounded to find that the Aron Kodesh, made from a kitchen cabinet, had remained untouched as a testament to the profound faith of the survivors.. As Lilly stood on the bimah once again she beckoned to her granddaughter, Jackie, to stand beside her where she was once a kallah. "It was an emotional trip. We cried a lot."

Two weeks later, the woman who had once stood trembling before the selective eyes of the infamous Dr. Josef Mengele returned home andf witnessed the marriage of her granddaughter.

 

The three Lax sisters - Lilly, Ilona and Eva, who together survived Auschwitz, a forced labor camp, a death march and Bergen Belsen - have remained close and today live within walking distance of each other in Brooklyn. As mere teenagers, they managed to outwit and outlive a monstrous killing machine, then went on to marry, have children, grandchildren and great-grandchildren and were ultimately honored by the country that had earmarked them for extinction.

 

As young brides, they had stood underneath the chuppah and recited the blessings that their ancestors had been saying for thousands of years. In doing so, they chose to honor the legacy of those who had perished by choosing life.

 

  הנה הקרדיט שהתבקשתי ע"י המחברת לרשום:

Helen Zegerman Schwimmer is the author of the anthology, "Like The Stars of the Heavens." 



Please visit her website helenschwimmer.com.

  

כעת להמשך הסיפור:

כפי שסיפרתי בתחילת הפוסט, הסיפור של לילי פרידמן ריגש וסיקרן אותי.

רציתי לקרא קצת יותר על המשפחה של לילי פרידמן. גוגל הסב את תשומת ליבי: ללילי פרידמן יש נכדה זמרת ידועה בארה"ב. הזמרת

Sarah Fimm שהיא בת זוגו של הזמר המפורסם פיטר מרפי, סולן הלהקה האנגלית הבאוהאוס.



למעשה, אל שרה פים הגעתי דרכו, כשסיפר עליה ועל סבתא בראיון לכתב mako אסף נבו, לפני הופעה בארץ ב-2009.

את הקשר בינה לבין בעלת השימלה מצאתי כאן:

http://www.last.fm/music/Sarah+Fimm/+wiki

 

Sarah Fimm is an American singer-songwriter who lives outside of Woodstock, NY on a mountain looking over a lake. Born to Jewish parents in Tulsa, Oklahoma, her grandmother is a survivor of the holocaust. Her grandmother's wedding gown, made out of sewn-together parachutes, hangs on display in the Holocaust Memorial Museum in Washington. In 2008, Fimm journeyed to Ukraine to stand with her grandmother in front of the same dress on display at the Bergen Belsen Museum in Hanover. .

 המשכתי להתכתב עם הלן זיגרמן שווימר, סיפרתי לה על התגלית שלי. הלן עצרה אותי.:על תכתבי את זה בבלוג שלך. לא ידוע לי שללילי יש

נכדה זמרת בארה"ב." "חכי, אני אבדוק אצל המשפחה..."

הלן בדקה, וכעבור שעות ספורות חזרה אלי עם הבשורה: "אכן שרה פים היא נכדתה של לילי פרידמן. השם הוא שם הבמה שלה".

קיבלתי אישור לפרסם והנה הפוסט עולה לאוויר.

ממייל שרשרת, אל סיפורה המופלא של לילי פרידמן, המשך ההיכרות והקשר עם הלן זיגרמן שווימר שהיא כתבת, סופרת וקולנוענית יהודיה

אמריקאית, הסיפור של הנכדה הזמרת , החבר המפורסם של הנכדה שהכיר את הסיפור עד.... הבלוג שלי.

יחי גוגל! ויחי "היהודי הנודד" שמצליח לשרוד, לחיות, לבעוט, להיאחז בשורשיו ובעיקר ב..חיים.

 

Sara Fimm on YouTube 

 

נכתב על ידי אילנה שקולניק ilana shkolnik , 19/11/2010 21:15   בקטגוריות לילי פרידמן, ניצולי שואה, ברגן-בלזן, שואה, יהודים, גוגל, שרה פים, פיטר מרפי, מוזיאון השואה בוושינגטון, שמלת כלולות, Lilly Friedman, Helen Zegerman Schwimmer, The Jewish Press, Bergen Belsen, Peter Murphy, שורשים, Sarah Fimm, The Holocaust, הנצחה, מוסיקה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



161,392
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , התנדבות ומעורבות חברתית , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאילנה שקולניק ilana shkolnik אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אילנה שקולניק ilana shkolnik ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)