בוקר טוב,

נכון, נעדרתי לתקופה ארוכה אבל התרחשויות ליל אמש החזירו אותי...

הפוסט הזה לגמרי אמיתי. 

תגובות שלכם (כאן למטה) תהיינה אינדיקציה אם הוא עדיין מגיע אל מישהו והאם יש טעם להמשיך ולהפעיל את "משולחנה של אילנה".

נכנסתי הביתה בשעת לילה מאוחרת.

בזוית העין קלטתי משהו מוזר מכיוון מרפסת הסלון

אחת האדניות שמעבר לסורגי המרפסת שינתה מצב תנוחה, ממאוזן לאלכסון.

הסיבה איננה ברורה. משב רוח חזק , בלאי של התופסן....

- קיים חשש שהיא תיפול מתישהו ? 

- אולי לא יקרה דבר והיא תשאר תלויה כך בין שמיים לארץ לפחות עד הבוקר.

הנתונים הם אלה:

קומה שישית.

ממש מתחת למרפסת: מכוניות של דיירי הבניין הסמוך, מן הסתם גם אנשים מסתובבים שם, בשעה זו או אחרת.

העדנית אמנם עשויה מפלסטיק אך מלאה אדמה... 

אינני מסוגלת להגיע אליה ולהרימה בכוחות עצמי

לא נוח לי להעיר את השכנים

אין סיכוי שאצליח להירדם מבלי לעשות משהו!!!

מה הייתם עושים לו הייתם במצבי? 

*****************************

ובכן,

החלטתי לא להציק לאנשים ישנים או נחים והגעתי למסקנה זריזה שזה בסדר לפנות אל אנשים ערים בתפקיד...

קצת נבוכה ומבויישת אבל בשם "פיקוח נפש" צלצלתי אל המוקד העירוני. שם נאמר לי שהפיקוח העירוני איננו מוסמך

להיכנס אל בתים ולפיכך, המליצו שאפנה אל המשטרה.

זה כבר נשמע לי נורא מוגזם. המוקדנית בפיקוח העירוני דירבנה אותי כשהבחינה בהיסוסי.

צלצלתי אל המשטרה. המוקדנית שם כנראה חשבה שהיא הוזה ובקשה ממני לחזור שנית על פנייתי. כשירדה אל סוף דעתי

היא בקשה ממני להמתין על הקו ופנתה להתייעצות. לאחר דקותיים שבה ובפיה הבשורה: "אנחנו מעבירים את הבקשה אל 

ניידות הנמצאות בשטח ואחת מהן תגיע אליך".

ישבתי והמתנתי וככול שנקפו הדקות הגעתי למסקנה שאיש לא ממש מתכוון להתייחס ברצינות לפנייה שלי...

כעבור כשעה, בשעה אחת אחר חצות, נשמע צלצול חזק ומפחיד באינטרקום.

"משטרה" - כך מעבר לקו.

פתחתי אל הדלת ולפני התייצבו שני שוטרים צעירים. במבוכה סיפרתי את שהם כבר שמעו וידעו. ניגשו למרפסת ושלפו בקלילות את האדנית.

"האם נחוץ לך משהו נוסף?" שאלו בנימוס.

התנצלתי על ההטרדה והם בשלהם: "זה בסדר גברת. זה התפקיד שלנו. אנחנו עובדים למען האזרח"....

הגשתי להם בונבוניירה קטנה, תרומתי הצנועה למשמרת הלילה שלהם אבל הם סירבו לקבלה.

"אסור לנו לקבל מתנות".

תם הסיפור. לסורג שלום אבל האדנית באמת היתה במצב העלול להיות בעייתי או אפילו מסוכן. כפי הנראה בהשפעת משב רוח.

להערכתי מי שחשב שהיה עלי לפנות אל "מכבי-אש" היה הכי קרוב לדרך שלי.

כל הכבוד למשטרת ישראל!

לתשומת לבכם:

ישראבלוג נקלע לקשיים ונמצא בסכנת סגירה ממשית.