אחדים מקוראי לבטח זוכרים שבני הצעיר הנו סטודנט לקולנוע. כבר כתבתי עליו בעבר.
בשעה טובה "הגענו" אל פרויקט הגמר. הסרט הגדול. הסרט המדובר מזה חודשים רבים. הסרט עליו עמל הקולנוען כל כך קשה.
התסריט אושר כבר מזמן. מציאת ה"לוקיישן" (סביבת הצילום) היתה מאד בעייתית.
הוא חיפש מקום מסויים וכל המשפחה התגייסה לסייע.
בשלב זה אסור לי לספר על איזה סרט מדובר להוציא העובדה שחלקו מצולם בתוך ארכיון.
לצורך העניין היה צריך למצוא מקום מתאים לצילומים. מקום שבעליו יסכים ויאשר להשתמש ברכוש שלו.
ראשונה לממליצות הייתי אני, כי הבמאי (קרי, הסטודנט) חיפש ארכיון גדול. שורות שורות של מדפים.
מאחר ולאמא יש הסטוריה של עבודה בין מדפים אם בארכיונים ואם בספריות, לקחתיו אותו לראות כמה כאלה:
מחסן ספרים בעבודה...קטן מדי, מתחם נוסף בבניין...לא מתאים.
לקחתי אותו אל שני מקומות עבודה קודמים בהם עבדתי במהלך הקריירה המקצועית...לא התאימו.
דודה לקחה אל אולם שנראה לה מתאים עבורו במקום עבודתה...לא התאים.
דוד אחר ניסה לעזור עם מחסן "האנגר" במושב. וכך, עוד אחד ועוד אחד..
למה לא התאים?
כי המקום צריך להיות גדול ומרווח על מנת לאפשר למצלמות להתנועע בחופשיות, בזוויות הנכונות,
וצריך להכיל X אנשים, ו-X שורות של מדפים, ושהמדפים יהיו ריקים על מנת להניח עליהם ארגזי קרטון,
ושיהיה פנוי לשימוש במהלך מספר ימים רצופים, דהיינו שלא יסתובבו בו אנשים שאינם קשורים לסרט,
וש... וש...
וכשכבר כמעט התייאש הציעו לו להשתמש באולפן של האוניברסיטה ולבנות שם את התפאורה.
המקום התאים אבל מדפים...אין שם. המממ. פרויקט בפני עצמו.
אסף, שאל, קנה, משומשים במצב טוב, חלקם מיועדים להחזרה! השיג רכבים וכח אדם, בני משפחה וחברים.
והנה, יש כבר סט צילומים, יש כבר תפאורה, ומסתבר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ... כאילו נולד ארכיונאי 
אתמול הוזמנתי (בתפקיד... על יסופר בפוסט הבא) לבקר ביום הראשון של הצילומים.

ידעתי שאני עומדת לבקר בסט צילומים שנבנה כארכיון, לא עלה על דעתי עד כמה בני "ספג" וזכר תמונות מביקוריו
במקומות עבודותי הקודמים ועד כמה התפאורה תראה אמיתית.
הבוקר קיבלתי אישור לצלם קטעים מסויימים בתנאי שלא יראו בהם אנשים, בלי ציוד הפקה וללא כל רמז למהות הסרט...
הבטחתי והנה אני מקיימת.
התפאורה עשויה ממספר קירות מושקעים כאלה..

אפילו הפריטים והסימונים על המדפים נראים אמיתיים. כאילו נולד למקצוע!(הארכיבאות
)

המגירות האלה, כאילו הועתקו משני מקומות שונים בהם עבדתי בעידן התיקיות הפיזיות ותפסו כל כך הרבה מקום.
אגב, אם לא הבנתם, אין זה סרט עלילתי באורך מלא. מן הסתם הוא לא יוצג בבתי הקולנוע.
מדובר בסרט באורך כ-20 דקות הכרוך בעבודה של ימים ושעות הכנה רבים מאד. השבוע עובדים רק על חציו הראשון.
נושא הסרט יסופר כשאקבל אישור. הפתעה לקוראי המבוגרים.
הפוסט הבא בדרך...