ברשימה קודמת סיפרתי על כנס עמותת "אשנב" בו השתתפתי כצופה ומאזינה מתעניינת ומרותקת. הפעם אתייחס לפן נוסף של אותו כנס.

במהלך חציו הראשון של הכנס ישבו בשורה מאחורי תלמידים מבית ספר בחדרה.

הם הגיעו לקבל אות הצטיינות על מעורבותם בפעילות למען גלישה נבונה באינטרנט. התלמידים העלו, בבית ספרם, הצגה להגברת המודעות  לסכנות באינטרנט. קטע וידאו קצר מההצגה הוקרן בכנס.

באופן טבעי, החבורה הצעירה היתה מאד תוססת ואפילו הפריעה לי ולשכנים אחרים בהקשבה וריכוז.

פטפטו, התרגשו, נעו במקומם, בעטו קלילות בכסאות בשורה שלפניהם, הרעישו ומבלי להתכוון..הפריעו. מידי פעם פניתי לאחור לבקש מהם שקט ורוגע. הם היו ממש חמודים. התנצלו ודממו עד לגירוי הבא..

 (כאן היתה תמונה של חבורת תלמידים שמחה ועליזה.. א. הסבר: למטה בתגובות. 20/6/08)

באחת ההפסקות הקצרות בין מרצה למרצה, עת התקשו על הבמה בהעלאת מצגות, הסתובבתי אל החבורה, נפנפתי במצלמה שהיתה ברשותי ושאלתי:

"רוצים שאצלם אתכם?" (ניסיתי טקטיקת הרגעה וקירבה חדשה).

החבורה: "כ...ן!!!". הם נערכו לפוזות, חיבוקים, חיוכים ואני צילמתי.

(כאן היו תמונות של תלמידים חייכנים...א. הסבר: למטה. בתגובות - 20.6.08) 

הצלחתי בקלות לרכז את תשומת ליבם אלי, מהמקום שהם אוהבים. התבקשתי להראות את הצילומים ולמחוק את אלו שלא הצליחו, לטעמם.

ואז התחיל דיאלוג לו חיכיתי: " מה תעשי עם התמונות?"

אני: "אכניס לבלוג שלי".

דממה. עיניים גדולות נפקחו בתמהון ועניין. "מה? יש לך בלוג?"

אני: " כן, שניים".

הם: "איפה? באיזה אתר?" וכן הלאה...

מצאנו מכנה משותף. ואם ההרצאה הבאה היתה מתעכבת עוד, לבטח היינו מחליפים כתובות של בלוגים, כרטיסי פייסבוק, מיילים ומי יודע מה עוד.

וכן אני מתחברת לסיום הפוסט הקודם בו זרקתי רעיון לפתוח בית ספר להורים. בית ספר שיקרב את ההורים אל הטכנולוגיות של הנוער ודרכם יקרב לבבות ויגשר, ולו במעט, על פני פער הדורות הכל כך עצום.

אני כבר שם (למרות שילדי כבר אינם בני נוער.. ) ומשתדלת להמשיך ולהתעדכן, למרות שזה באמת לא פשוט.

ואתם?