אינני יכולה להתעלם מארועים שחוויתי ועדיין חווה בימים אלה, ארועים המתחברים ליום הזכרון הבינלאומי לשואה.

מוזר ומעניין איך החיים מזמנים לנו מפגשים חוזרים עם אנשים שאינם ממש חברים או אפילו מכרים.

מפגשים אקראיים, בתדירות בלתי מוסברת או הגיונית. לפעמים פנים-מול-פנים,לעיתים וירטואלים, ואפילו כאלה שרק צד אחד מודע לקיומם.

המעגל הראשון (אחרים יגיעו בפוסטים נפרדים) הוא עם מישל קישקה, המאייר, הקומיקסקאי, המרצה ב"בצלאל" וכעת ברחבי הארץ והעולם.

לפני שנים ממש רבות ניהלתי ארכיון אצל מו"ל שהפיק מספר מגזינים. שם נפגשתי לראשונה עם מישל קישקה, מאייר צעיר ומאד מוכשר שאייר סידרה מצויירת בהמשכים בשם מיסטר T, לירחון הילדים "משהו" בעריכת סופרת הילדים עפרה גלברט-אבני.

תזכורת למי שהכיר והספיק לשכוח את מיסטר טי, בבלוג של קישקה.

לימים המגזין נסגר, עברתי למחוזות אחרים, אבל את שמו של מישל קישקה, או יותר נכון את חתימתו המסוגננת המשכתי לראות על ספרים בחנויות ובספרייה.

כשהמדיה התרחבה לבלוגים ולפייסבוק הכנסתי לסדר היום שלי (באמצעות קורא פוסטים אוטומטי) לקרא את הפוסטים שלו, ולראות את איוריו ,בדר"כ בעלי תכנים פוליטיים, בבלוגו המושקע: http://he.kichka.com/

ידעתי שיש לנו רקע ג"ג והסטורי משותף. גם קישקה וגם אימי עלו לארץ מבלגיה. המבטא הצרפתי מתנגן בדיבורו גם כשהוא דובר עברית, על אף ותק של 30+ שנים בארץ. אימי ז"ל חיה בזמן מלחמת העולם השנייה בבלגיה. חוותה, סיפרה ושיתפה.

מישל קישקה הוא דור שני לניצולי שואה בבלגיה. הרקע שלו קשה. קשה מאד. רקע שהוביל לכתיבת ספרו, רומן גרפי אותו אייר וכתב: 

"הדור השני; דברים שלא ספרתי לאבא".

רומן המבוסס על חייו וחיי משפחתו בצל השואה. הספר נכתב באופן טבעי לו בצרפתית, פורסם ב-2012, תורגם ויצא לאור בעברית ב-2013.

הספר נמצא בחנויות ובספריות. נכון להיום יש לו תרגומים גם לאנגלית, תורכית (סיפור מעניין בפני עצמו) ותרגום ממש חדש, לגרמנית! תרגום בעל משמעות מאד מיוחדת עבורו ועבור אביו. 

על הספר וראיונות עם מחברו היטבו לכתוב אסף חנוכה ל"כלכליסט"  ב-23.5.13,ו- נירית אנרדמן ל"גלריה" ב"הארץ" ב-29.5.13.

כשנודע לי שמישל מגיע לראשון לציון להרצאה על ספרו, מיהרתי והזמנתי מקום. ידעתי שזו תהיה חוויה מיוחדת עליה אסור לי לוותר.

אכן כך היה. מן ההרצאה יצאתי נפעמת וניצלתי את ההזדמנות להצטלם איתו:

הערך המוסף של ההרצאה היה תערוכה של דפים מספרו ואני מודה למישל קישקה על שנתן לי הסכמתו לפרסום אחדים מהצילומים בבלוג זה.