בזמן האחרון אני מרגישה שאני סוציומטית, לפחות בכל הקשור לפעילות החברתית באינטרנט.

וזה מטריף אותי:

אין לי זמן לכתוב (בבלוג שלי) ולשתף.

אין לי זמן לקרא (פוסטים של אחרים) ולהגיב.

אין לי זמן להגיב לצדיקים שהגיבו בטובם בפוסטים האחרונים שלי.

אני לא מצליחה לעמוד בקצב של Google Reader. אני עוקבת אחרי כותבים נפלאים רבים אבל...מחמיצה המון

לא נכנסת לפליקר לראות את צילומי חברי, למרות שאני מדווחת בדבר פרסומים חדשים שלהם

מקפחת, בגדול, את "פיקיוויקי" החשוב והטוב.

לא נכנסת לפייסבוק בקצב שהייתי רוצה.

את טוויטר זנחתי מזמן.

כנ"ל את קפה דה-מרקר, כולל את  חברי הטובים והמוכשרים, שם

וכל כך למה?

כי אני שאובה, טוטאלית, לעבודה ולבית.

על החידושים בעבודה ארחיב בפוסט הבא.

על הבית אומר, רק, שאני בפינישים האחרונים של השיפוץ והמעבר המתועד מהחודשים האחרונים.

רכישות אחרונות, גמר תקציב (לפני הזמן כמובן...חחח...), עיניים גדולות ובלמים אין ספור.

על הפרק הזמנות של חברים וקרובים שהתחילו בטיפטופים והרשימה עדיין ארוכה מאד,

וצריך להספיק הרבה לפני פסח, כי אז מגיעים גדודים מחו"ל שגם אותם יש לארח.

אתמול, בדרכי חזרה מישיבה בת"א, קיבלתי שיחה  מחברה יקרה מחו"ל המבקרת בארץ ובעדינות שמה

אותי במקום...הזכירה לי שהיא כאן, שהזמן מתקצר, וטרם נפגשנו.

וואוו, אני גרועה!

אם מישהו כועס או נעלב ממני...אני מתנצלת, הרבה לפני יום כיפור.

הפוסט הבא, כבר יושב בראש. אאסוף את עצמי ואכתוב

שבת שלום למנויים הנאמנים שלי