נמאס לי לשמוע פולמוסים בתקשורת בעקבות כותרות סנסציוניות, שמאחוריהן, לכאורה,

אין כלום. התקשורת משתמשת בכותרות מעלות רייטינג, מסלפת את דברי המרואיינים, ואלו אינם מבינים כיצד "נפל עליהם" סיוט בלתי צפוי כזה או אחר.

בהמשך, חוזרים "הקורבנות" לתקשורת, מבקשים לשמור על "תדמית טובה", ללבן ולברר את שנאמר. ומה אנו מקבלים? לעיתים גימגומים, לפעמים הסברים קלושים וטענות חוזרות ונשנות: "הדברים הוצאו מהקשרם". ואם אכן כך קרה, הנזק כבר נעשה.

ולמה אני מתכוונת..

בכל יום ו' בבוקר אני משתדלת להקשיב לתכניתו השבועית המהנה של מולי שפירא "בילוי נעים" בנושא תרבות, אמנות, בידור ופנאי בגלי צה"ל. אתמול שמעתי בתכנית שני מרואיינים שנאלצו "להגן על כבודם" תוך כדי שימוש  בטענה שדברים שהם, או גורמים שהם מייצגים אמרו, הוצאו מהקשרם.

להלן שתי דוגמאות מאותה תכנית:

שי גבסו התראיין השבוע לשבועון "מעריב לנוער" וכפי הנראה (לטענת הכתבת) קרא לנוער לא להתגייס.

הראיון עורר באאז תקשורתי וכותרות ענקיות. במעריב מ- 29/1/09, (אגב, אותו מו"ל..), הודפסה כותרת גדולה בעמוד הראשי: 

"ג'קו, מימינך: שי גבסו פותח פה: צה"ל? אל תתגייסו".

כותרת מישנה: "הזמר הצעיר קורא להשתמטות...". 

ובעמוד הפנימי, ע' 13, ובפונטים גדולים עוד יותר: "גם שי גבסו נגד צה"ל: "לא צריך להתגייס".

בהמשך לכותרת פורסמה כתבה על גבסו (ששירת כלוחם שלוש שנים!) ועל אמנים אחרים שלא שירתו בצבא בכלל.

בעקבות הכתבות התראיין הזמר לרדיו, וההקלטה הושמעה בתכנית "בילוי נעים" אתמול בבוקר.

גבסו סיפר על השירות הצבאי שלו ועל הופעות לפני חיילים ואמר:

"דבריי הוצאו מהקשרם, אלה לא בדיוק הדעות שלי, ויצא שהדבר התגלגל ועשו מזה כותרות".

דוגמא שניה:

בעתון ידיעות - אחרונות (לא קראתי, שמעתי לא כך בתכנית) התפרסמה כתבה שכותרתה:

"משרד החינוך נגד "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר".

כתב גלי צה"ל, לירון זייד, התראיין אצל מולי שפירא וסיפר שבמשרד החינוך בחרו שירים בהם נמצאו מסרים שובניסטיים חתרניים, ביניהם "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר. בהמשך הכתבה התראיינה הגברת מרים שכטר, הממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך.

כמה מהמשפטים שהיא אמרה, מצוטטים כאן מילה במילה:

" הכל עוות בצורה שאין לה פירוש והסבר...משרד החינוך בעד יצירות המופת, בעד נכסי צאן וברזל של התרבות העברית"

"אנחנו נוסיף עוד מבט בקורתי...מבט מגדרי".

"אין ולא כלום שקרוב למה שנאמר".

"אין לי מילים... לא מיני ולא מקצתי..."

"היצירות האלה הן קלאסיקה של התרבות הישראלית וככה ישארו לעולם ועד ולנצח נצחים. יחד עם זה מותר לדון בהם.."

במקרה זה שוכנעתי עם כוונתו הטובה והעכשווית של המשרד.

להלן 2 דוגמאות לטקסטים הראויים בעיני משרד החינוך למבט מגדרי וללימוד ביקורתי:

ב"חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר:

כשאמא באה הנה יפה וצעיר

אז אבא על גבעה בנה לה בית.

בשיר "היו לילות" של אורלנד וזעירא:

והוא ניגש: שימעי אלי קטנטונת,

אני בניתי בית לשבתך,

את תרקמי בערב לי כותונת,

אני אנהג ביום את עגלתך.

גיגלתי ומצאתי כתבה אחרת בנושא: כאן

וגם התייחסות לטענה באחד הבלוגים ב"קפה" של דה-מרקר כאן.

מקרה דומה קרה לי אישית לאחרונה:

דברים שאמרתי או "חשבו שאמרתי" הוצאו מהקשרם הנכון ונכתבו במאמר מסויים

בצורה מעוותת. אני מעדיפה לא לפרט כאן.

אני קוראת למולי"ם ולעורכי העתונות הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט:

עליכם לקרא , לבדוק ולהקפיד שכותבי הדברים ידייקו בדבריהם. שהנתונים המתפרסמים לציבור יבדקו וימצאו אמיתיים ונכונים! שהכותרות תהיינה נאמנות למציאות.

אינני תמימה, ברור לי שלעיתים המרואיינים או הכותבים מעלים את הדברים כהוויתם,

ולאחר שמתעוררת צעקה, המרואיינים מנסים לטשטש או להכחיש. יתכן שהמשפט הכל כך שגור לאחרונה: "הדברים הוצאו מהקשרם", מאד קל ונוח ל"שליפה" על מנת לחפות על האמת או על פליטת פה, אבל, בכל זאת, אני ממליצה להשתמש גם בבלמים.

כנ"ל למתראיינים, שימו מחסום לפיכם, חשבו על כל מילה הנאמרת לתקשורת.

הרגל קלה מדי על ה"גז" והתוצאות עלולות להיות מרות.

2/1/09

תודה רבה לעורכי ישרא על המלצתם בדף הבית:

וכך כתבו: "לאילנה שקולניק נמאס לשמוע פולמוסים תקשורתיים על כותרות סנסציוניות

שבסופן נאלצים מרואיינים לומר ש"הדברים הוצאו מהקשרם" וקוראת לשני הצדדים לקחת

אחריות לדבריהם".

המלצתם הקפיצה את מספר הכניסות לפוסט זה פי כמה ממספר הכניסות הממוצע ליום!