זה פשוט מדהים, מה שקרה אמש בין שני מחשבים, האחד בראשון-לציון,
בישראל,השני בניו-ג'רסי בארה"ב.
עת "גיגלתי" בין בלוגים ברחבי הרשת, כהרגלי ערב-ערב, הסתקרנתי
ונכנסתי לבקר ברשת החברתית: Facebook. מודה, זו היתה כניסתי
הראשונה לאתר זה. שמעתי עליו אך לא הכרתיו מקרוב.
גלשתי ומצאתי שם כמה מקרובי וחברי הוותיקים. שמחתי לראות פנים מוכרות,
אבל, נעצרתי ונאנחתי: נו...עוד רשת - חברתית. ומה חדש?
כולם נודדים ומתבייתים באותם מקומות. ראית אחד, ראית את כולם.
לשם מה צריך להפגין נוכחות פה, ופה, ופה, ושם? כמה זמן צריך כדי להתמיד
ולהשקיע בהם? למי נותנים יותר תשומת-לב? ומה אני עושה כאן בכלל.
בקושי מסתדרת עם שני בלוגים , "פליקר", "יו-טיוב", "דלישס", חברים חדשים
ברשת, בלוגרים מוכשרים להפליא בכל מקום אשר על רבים בחרתי להיות מנויה.
ולצד כל אלה (וכמובן מאליו): 2 מיילים פרטיים + 2 בעבודה, מכותבים אישיים לצד
מיילים בענייני עבודה. מצגות, בדיחות, הפחדות, חדשות , אודיו, וידאו, וכעת...
עוד אחד? ממש מיותר! די!!!
ואז, מאחר וכבר הייתי שם, וכאילו לא שקלתי והחלטתי לפני דקה שאין צורך...
פתחתי לי כרטיס ביקור, (כן...עוד אחד), נשארתי, הצצתי ו...נפגעתי!
במובן החיובי של המילה. כי חוויתי חוויה מיוחדת במינה שעדיין לא מיצתה עצמה,
ומי יודע לאן תוביל הלאה.
והסיפור הוא כזה: מאחר ובאתר "פייסבוק" ניתן ליצור קשר עם כל אדם בעולם, בתנאי
שהוא רשום ויש לו כרטיס אישי, ומאחר וקרובים רבים לי על פני הגלובוס, התחלתי
להשתעשע ולחפש. בשלב החיפוש הראשוני, מצאתי חברים וקרובי משפחה ברחבי ארה"ב.
חברתי אליהם, כתבתי להם, אפילו "התעלקתי" על ילדיהם, שדוקא נענו ברצון.
לאחר שמיציתי, לפחות חלקית, את ה"מדור לחיפוש קרובים" , (כך לתומי חשבתי),
התחלתי להשתעשע עם שמות דימיוניים. ברגע של שטות רשמתי את שמי מלידה:
אילנה לנגזם, ובאנגלית (כי האתר מתקשר באנגלית) - Ilana Langsam.
בו ברגע נחתתי אל כרטיס קיים ואמיתי. מצאתי את בת דמותי,
Ilana Langsam מארה"ב. לרגע נאלמתי דום. מהמידע המועט שנמצא
בכרטיס הבנתי שהגעתי אל נערה מאד צעירה. בכל זאת כתבתי לה.
ממש בקצרה. הייתי חייבת לספק סקרנותי. לשמחתי אותה אילנה ישבה,
גם היא, בו זמנית, ליד המחשב שלה וכך התפתחה לה התכתבות הזויה: