ערב יום הזכרון לחללי צ.ה.ל תשס"ז.

צפירת דומיה בת דקה פתחה את ארועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

יריית פתיחה ל-24 שעות של עצב תהומי ושפע תכניות זכרון ברדיו ובטלוויזיה.

אני בבית מול כל היגון הזה...קשה. התנתקתי מהטלוויזיה והתחברתי אל הבלוגוספירה. קראתי אצל

אחרים ותהיתי: על מי אכתוב? את מי אזכיר?

פני שניים ריצדו אל מול עיני. רחוקים, לא מתחברים אישית, אבל... גם אני רוצה להזכיר.

עמנואל קהלני ז"ל, זכור מהשכונה בנס-ציונה, בן מחזור של אחי. נפל ב-9/10/73.

אל עמנואל כתב אחיו אביגדור. כאן סיפור הגבורה של עמנואל, בגינו קיבל את עיטור המופת: כאן וכאן.

סיפור חייו באתר משרד הבטחון.

הלוחם השני שהכרתי ושבו נזכרתי הערב הוא סגן ערן אברוצקי ז"ל.

ערן ואני למדנו בגימנסיה הריאלית בראשון -לציון באותה תקופה. חבר של בתיה, בת כיתתי.

ערן נפל בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן ב-6/10/73, 4 ימים לפני עמנואל.

סיפור חייו באתר משרד הבטחון.

ערן ועמנואל. שניהם ממשפחות מוכרות.

לשניהם אחים ידועים:

עמנואל ז"ל, אחיו של תת-אלוף במיל' אביגדור קהלני.

ערן ז"ל, אחיו של האלוף במיל' דורון אברוצקי - אלמוג.

ומי היה אייל?... עד הערב לא ידעתי. אבל במהלך קריאת פוסטים של אחרים הגעתי לבלוג של אורי בר-און,

ולרשימה האחרונה שלו מהיום: "הודעה נמסרה למשפחה". וכך כותב אורי:"הפוסט הזה מוקדש לטאפי שכותבת את אחד הבלוגים היותר מרגשים בבלוגספרה.

טאפי כותבת "מכתבים לאייל", החבר שלה, שנהרג ביום הראשון של המלחמה האחרונה בלבנון".

זהו רב-סמל אייל בנין שנפל ב-13/7/06. על אייל בנין. כאן. "היום האחרון למילואים הפך ליום האחרון של אייל". / מאת:כתבי ynet

בעקבות אורי גלשתי לבלוג של טאפי (היא אלכס) והלב נקרע. בלוג בן 10 חודשים, בלוג של בחורה הכותבת לחברה שנפל במלחמה האחרונה. קראתי וכאבתי. והתגובות לפוסט, שם, מהערב היו הכי חזקות. המגיבים הפליאו להתבטא. אני כבר מנויה שם.. התחברתי למשפט שכתב רועי: "פה זה הכי יום הזכרון היום".

יומיים אחרי כתיבת הרשימה אני מבקשת להוסיף (איך שכחתי!) את אמנון שפירא ז"ל, שהיה המדריך שלי בתנועת הנוער "מכבי" בנס-ציונה. אמנם ביליתי שם רק שנה אחת, אבל אמנון היה מקסים.

על אמנון באתר משרד הבטחון.

יהי זכרם ברוך.