כשהייתי קטנה, לא מזמן.., הסתובבה לה השיטה של העברת מתנות מיד ליד.
בדרך כלל בונבוניירות (האם יש למארז הממתקי הזה מילה בעברית?..). איך ידענו שהמוצר לא הגיע מהחנות?
הגילוי התרחש כשהצלופן סוף סוף נפתח, תחת עיניהם הנוצצות מאושר של ילדי המשפחה, והממתק התגלה בעליבותו וביושנו כשוקולד שמזמן פג תקפו.. 
.
הו אז התחילה מסכת של רכילות. "ממי קיבלנו את החפיסה?", "ממי היא (תמיד "היא"...דודה או חברה של אמא, הגברים לא היו שותפים לפטנט החסכוני) קיבלה את השי?", " כמה זמן הוא שכב אצלה בארון?", מהו התאריך המסומן על הקופסה?", ועוד תהיות כאלה ואחרות.
קיטרנו, ריכלנו, התאכזבנו ו..תמיד נמצא מארז דומה, גם במזווה שלנו. כל "דיירי הבית" התנהגו בהתאם...חחח
מקבלים ושומרים. שיהיה מה לתת כשתגיע ההזמנה הבאה.
ולא רק בונבוניירות נשמרו בעטיפתן.
אפשר היה למצוא במזנון גם כלי נוי מקרמיקה, חרסינה או זכוכית, "ואזות" עטופות, מפות שולחן מיותרות וכן הלאה.
כשהתשורה הגיעה מראש בנייר עטיפה מקומט / משומש כבר ידענו.
כן..ככה היה פעם. היום הכל יותר נגיש, זול, אופנתי והמינהג הנילוז חלף מהעולם.
כן, כן...פולנים, תגידו? אז שתדעו לכם שלאו דוקא, ואפילו לא לגמרי "פאסה".
הסיפור הבא אמיתי!
לפני מספר חודשים, עת החלמתי מניתוח, זכיתי למבקרים רבים נושאי מתנות.
המתנות התחלקו לשלושה תחומים: עציצים, מוצרי קוסמטיקה (טיפוח ובישום) ו...ספרים. לא דיסקים, לא תכשיטים ואפילו לא גרביים אופנתיות.
כל התשורות מאד שימחו אותי, ונפתחו לאט לאט ובכיף גדול. כיף להתחדש וכיף לפתוח מתנות (מי שלא מודה...שיקום 
).
ולענינינו:
אחד הספרים שנפתחו היה מוכר לי. קראתי אותו בעבר. ספר מצויין. קצת התפלאתי שבחנות של סטימצקי נרכש ספר שאיננו "בסט סלר" מהמדף הקידמי.
מישהי לקחה את הסיכון ורכשה ספר בן 2-3 שנים, מוזר.
דיפדפתי.
מבין דפי הספר נשר פתק החלפה. "יופי. אוכל להחליף באחר", חשבתי.
אבל...סתם מתוך סקרנות בדקתי באיזו עיר הספר נרכש, באיזה סניף.
לתדהמתי מצאתי שהספר נרכש לפני שנתיים! תוקף פתק ההחלפה שלו פג מזמן!
לא, לא, לא
לא טעיתי ואפילו לא נסעתי אחורה במנהרת הזמן...ההתרחשות קרתה כאן ועכשיו
ובכלל לא מתפוצת פולניה קיבלתיהו, אלא, ממוצא אחר לגמרי 
חברים יקרים, הגלגל מסתובב, ההרגלים הוטמעו ו..אין חדש תחת השמש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אילנה שקולניק ilana shkolnik
