הפעם הראשונה בה אני מארחת בביתי ציפור...
לפתע, לפני שעה קלה, עת ישבתי ועניתי למיילים בחדר העבודה, שמעתי קול חבטה מכיוון הסלון.
לא טרחתי לצאת לברר העניין, אבל, כעבור דקה - שתיים, שוב חבטה והפעם..משק כנפיים.
הלם ראשוני תקף אותי. אני בצרה. כפי הנראה, ציפור חדרה לסלון דרך שלבי התריס הצרים.
מה אני עושה? העזתי לצאת ולבדוק. ביקורי התקבל בצווחות. כאילו אני היא הזרה ולא הוא / היא.
מבט לכיוון מקור הבעייה הפגיש אותי עם יצור די חמוד ומבוהל, על אדן החלון, מהצד הפנימי - כמובן...
בשלב זה התחלתי לדבר עם עצמי. איך מתמודדים? מה הדבר הזה שנחת עלי?
מהרתי לאמבטיה ולקחתי מגבת, להגנה עצמית כמובן, שמא אני אהיה המותקפת.
חזרתי לסלון ושוב זכיתי למטח צווחות.
בשלב זה שני יצורים ממינים שונים, מתבוננים זה בזה, חסרי אונים.
כל משק כנפים של הציפור הקפיץ אותי ל"היכון". מה עושים?
מוקד עירוני 106? לא בא לי.
טלפון לעזרה למישהו? למי?
מידי פעם ניסתה הציפור לשוב אל השלבים ולצאת, אך הפתוחים היו גבוהים מדי והנמוכים...סגורים.
"לפחות יש לה חוש כיוון ועניין לצאת לחירות.." - חשבתי.
הבנתי שרק פתיחת השלבים התחתונים תפתור את הבעייה, אך איך אני מתקרבת אליה?
עושה רושם שאני פחדנית יותר ממנה.
עוד אני ככה תקועה, מולה, נדדו מחשבותי מחרדת המעמד ומהצורך לפתרון הבעייה אל הסיטואציה.
התחלתי להתרשם מהחוויה, להירגע, ליהנות מיופי הבריאה. נדמה לי שלפני יצור צעיר ונמרץ, לא גוזל רך בימים,
אבל צעיר.
ומה נראה לכם שעשיתי? נו...כן..
פניתי להביא את המצלמה שלי, להנציח המעמד / הביקור (מרחוק כמובן) ולדחות העשייה המתבקשת .
האורחת היפהפיה (שימו לב לצבע הכחול על הכנף) לא ממש התלהבה. (בשלב זה התאים לי נקבה ולא זכר).
לאחר מספר מבזקי "פלש" הפנתה אלי את גבה / ישבנה ובהפגנתיות....עפה לדרכה ונעלמה,
כשהיא משאירה אותי פעורת-פה, ובאמתחתי צילומים למזכרת.
ברבו! 
וזהו השיר שעבר לי בראש, ככה סתם, עת הסתיימה הפרשה.
"בוקר טוב עולם, מה שלום כולם? אני יורד מן החוטים..."
מי יודע לספר לי איזו ציפור זו?
ושטליק לא יגיד שהרשימה איננה מתאימה לנושא החם: "הפעם הראשונה שלי"...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אילנה שקולניק ilana shkolnik
