מוזר.

מוזר איך החיים מובילים אותנו למחוזות חדשים, לסיטואציות חדשות, להיכרויות בלתי מתוכננות עם אנשים בעלי מכנה

משותף אחר...חדש.

בעקבות הניתוח שעברתי, עליו הרבתי לכתוב בפוסטים האחרונים, מזוויות שונות, חברתי אל קבוצת אנשים בעלי "תקלה טכנית" דומה. בכוונה אינני משתמשת בהגדרה "צרה משותפת" כפי שאמר לי אדם עם בעייה דומה.

מסתבר שקיים אתר של עמותה בשם "צעדים" - עמותה ישראלית למען חולי ומושתלי מפרקים. מי שסיפר לי על האתר הוא הרופא המנתח שלי. כשהצקתי לו עם שאלות, שלף פתק ורשם עליו את כתובת האתר, הגיש לי אותו ואמר: את מידענית, הנה לך כתובת לכל שאלותיך.. הוא כל כך צדק, ואני כל כך מודה לו.

"חרשתי" ונברתי באתר על כל צדדיו וחלונותיו כשנה לפני הניתוח. הרבה לפני שהחלטתי לקפוץ למים...

האתר מצויין! ניתן למצוא בו מידע רב על החלפת מפרקים על סוגיהם השונים. מידע לגבי זכויות, מאמרים מקצועיים,

מידע לגבי כנסים של העמותה (האחרון התקיים לפני שבוע ולצערי החמצתי אותו). בקיצור, מידע חשוב לבעלי עניין.

וכעת לנושא פוסט זה:

בין השאר יש באתר פורום. פורום של מושתלים לפני ואחרי. גם לפורום זה נכנסתי לפני הניתוח, נרשמתי והתחלתי להכיר את הנפשות הפועלות: מנהלת האתר, מנהלת הפורום, מושתלים לפני ואחרי. פעילים יותר ופעילים פחות.

הבית החדש מצא חן בעיני. מצאתי בו עניין רב. התחלתי להגיב, להתייחס, לשאול בעלי נסיון, לענות על שאלות, להמליץ ובכלל.. לקחת בו חלק פעיל. כששהיתי בשיקום תמיכת החברים הוירטואלים החדשים שלי היתה מאד מאד חשובה, מעבר למידע החשוב שצברתי.

באחד הימים (הרבה לפני הניתוח)  "גיגלתי" את שמי ונדהמתי לגלות שגוגל נכנס לאתר, לפורום, לשאלות ולתשובות עד הקצה.

התגלית ממש לא מצאה חן בעיני. לא יתכן, חשבתי בליבי, שגוגל יחשוף ברשת כל שאלה רפואית שאני, אילנה שקולניק,

שואלת בפורום.

פניתי אל מנהלת הפורום וביקשתי הסבר. שאלתי אם לא ניתן לחסום את גוגל בסביבה כל כך אינטימית. הגב. הסבירה

לי ש:

"להיפך, יש לנו עניין שהדיונים ייחשפו ברשת ושהמידע יגיע אל כמה שיותר מחפשי מידע".

בשלב זה החלטתי...עד כאן! אני..אני שכל כך חשופה ברשת, לא מוכנה להיחשף גם בפורום זה, בו השאלות והדיונים כל כך

רגישים, לטעמי.

באותו יום בחרתי בשם בדוי ונכנסתי לפורום בשם אחר. לבשתי מסיכה והתחלתי ...מחדש.

מאז, אני מאד פעילה בפורום, כבר וותיקה שמעודדת ומספקת מידע לחברים חדשים, אבל, ולצערי הרב אני אנונימית. כלומר, מסתתרת מאחורי שם בדוי, וזה כל כך חבל לי. לפני שעברתי לשם בדוי נפרדתי מחברי החדשים, הסברתי להם שאני פורשת מהפורום, נימקתי אבל לא גיליתי להם  ש...שבעצם אני נשארת...בשם אחר.

אינני מאושרת מההחלטה ומהבחירה. רציתי להשאר בקשר עם חברי החדשים בשמי האמיתי.

מה יקרה ביום בו אגיע לכנס? איך אציג את עצמי? מה ירשם על התג שלי?...יש לי שנה להחליט.

ולקוריוז:

בשיקום הכרתי אשה מקסימה ונוצר בינינו קשר טוב. בערב הראשון בו הגעתי לשיקום, בעודי יושבת בצד כאובה ומוטרדת, לומדת להכיר ולעכל את המקום החדש, היא "קלטה" אותי ואת הילך רוחי המדוכדך, נגשה, התיישבה לצידי, הציגה עצמה ובעדינות הסבירה לי על גדולת המקום. אין לי מילים להודות ל-י. על עידודה ותמיכתה ובעיקר...הבנתה. י. היא עזבה לביתה שבועיים לפני ולא יצא לנו להחליף מספרי טלפון.

באחד הימים, זמן רב אחרי שחזרתי הביתה, היא נכנסה לפורום. על פי הדברים שכתבה ושמה האמיתי הייתי בטוחה שזו החברה שהכרתי בשיקום.

פניתי אליה, דרך הפורום, הסברתי לה שאנחנו בעצם מכירות ולא רק וירטואלית, נתתי לה רמזים כדי שתבין מי אני,

הסברתי לה מדוע אני מוצגת בשם בדוי, ומאז.. אנחנו בקשר טלפוני.

אוי, גוגל, גוגל. אתה ממש נכנס לקישקעס.