(הכי דומה לעצמי, שמצאתי...)

ככה פתאום, דווקא הבוקר, נזכרתי איך הכל התחיל.

מנין הזיקה למקצוע שלי דהיום.

מעשה שהיה:

בילדותי למדתי בבית הספר היסודי "ממלכתי ב" (זה היה שמו)

 בנס-ציונה, ושם - מונתי ע"י המחנכת להיות הספרנית של הכיתה.

באמת!

בפינת הכיתה עמד ארון מתכת גדול, עם מנעול. זה היה הארון של המורה.

בו היא החזיקה ציוד של הכיתה, (בריסטולים, דבק, טושים, מספריים),

ספרי לימוד וחוברות עבודה שלה, עבודות של תלמידים,

ו.....ספרי קריאה שהתאימו לגיל, ואשר קיבלו מקום של כבוד על חלק

ממדפי הארון.

אינני זוכרת באיזו כיתה זה היה, מניחה שבין ד' ל-ו'.

באותם הימים לא היה ונדליזם. הארון נשמר ואף אחד לא העז לחבל

במנעול או לפרוץ אותו.

ואני....אני הייתי הספרנית של הכיתה! כבוד אדיר!

היה לי מפתח לארון ובהפסקה הגדולה בכל יום, פתחתי את "ארון הקודש"

והשאלתי ספרים לתלמידים שרצו ואהבו לקרא.

היתה לי מחברת ובה רשמתי בטורים  את התאריך, שם הספר ושם

התלמיד השואל.

וכאן משתלטת הסניליות:

לא זוכרת אם הגבלתי בזמן השאלה. מקווה ומניחה שלא. כי באותם הימים

מי שבאמת אהב לקרא "בלע" ספרים וחזר תוך יום-יומיים להחליף.

אלה היו "תולעי הספרים" של הכיתה. 

לא זוכרת אם לספרים היה סימון חיצוני כלשהו.

לא זוכרת / לא יודעת אם הספרים נרכשו או נתרמו.

לא זוכרת כמה זמן עסקתי "במקצוע".

אבל, כן זוכרת היטב שאהבתי כל רגע,  ואהבתי את פוליאנה! 

עוד על נס-ציונה:

באתר ויקיפדיה. 

על פוליאנה:

באתר כנפיים. 

הזמנה: כל מי שהיה בכיתה שלי (כיתה מס' 2) וזכרונו

טוב משלי, מוזמן לספר מה ואיך היה. מאד אשמח!