JuSt LeAvE mE

מצחיק דווקא,

אני בבית משועממת ולא עושה כלום

תקועה בעולמי וחושבת...

ממש עכשיו אני יכולה להיות עם אנשים ולצחוק,

אני יכולה להיות במיטה שלו,

אני יכולה שיתיחסו אלי כמלכה,

אני יכולה להיות חברה טובה ולהגיד מזל טוב,

אני יכולה שיענגו אותי עד שאני אשכח את שמי,

אני יכולה לעשן ולאבד את עצמי בעולם,

אני יכולה להיות עם הרבה אנשים,

היום בלילה זה חג...

אני יכולה לצאת ולשתות עד שאני אפול,

אני יכולה לצאת ולרקוד כאילו אין מחר,

אני יכולה להנות,

באמת להנות.

אני מאמינה שאני יכולה לעשות עוד הרבה דברים

אבל במקום כל זה...

אני פה במיטה חושבת כמה שאני מסכנה

וכמה שמעמם לי...

חושבת על כמה שאני שמנה ועל כמה שאני לא ראויה לכלום

אפילו לבוא לארץ לא מגיע לי

מגיע לי להרקב עד שאמות...

לא באמת מגיע לי שיהיה לי טוב

ובדיוק בגלל זה אני נשארת פה בבלגן שלי

ומרחמת על עצמי.

כי אני שמנה טיפשה שנכשלת בהכל.

כי אני כישלון

מעניין איך ההורים שלי מרגישים עם ילדה כמוני,

זה לא אשמתם..

הם ניסו

השקיעו בי הכל

תמיד

ואני כישלון,

בלימודים אני נכשלת

עם הבנים אני נכשלת

עם החברים שלי

עם המשפחה

אני נכשלת בהכל...

עצוב אה?

ואני אמשיך לי עם הרחמים העצמיים ומקווה שלמישו טוב כרגע

בשביל לפצות על הכאב שלי...

[ואתמול בלילה ברחתי מהבית בלי שאפחד ירגיש הלכתי עם החברה הכי טובה שלי,שהיא שכנה שלי,ועוד ידיד ועישנו ככ הרבה ששכחתי את עצמי...היה חביב חזרתי בערך ב4 הביתה והייתי ממש מחוקה]