היא הייתה ילדה קטנה,
בת 6 או 7..קשה לה לזכור
היא הייתה עם בנדוד שלה,הם היו בני אותו גיל
הם תמיד שיחקו ביחד ונלחמו ב"מפלצת הגדולה"
המפלצת זה היה האח הגדול,בן דודה הגדול
הוא תמיד הציק ותמיד הניסה להרוס
פעם אחת החליטו לשחק כדורגל...
הילדה הקטנה והמפלצת הגדולה ובת דודה אחרת עם הבנדוד השני
במשך המשחק היו נגיעות,היה ידעה שזה היה אסור
אבל היא הייתה תמימה
זה היה בזמן שהם "התאמנו על טקטיקה"
הוא רצה לראות אם היא מוכנה מספיק בשביל לשחק כדורגל כמו הגדולים
ובשביל להראות שהיא יכולה היא שתקה.
בלילה היא הלכה לישון אצהלם כמו תמיד.
היא אהבה לישון עם הבנדוד שהיה בגיל שלה
באותו יום המפלצתה החליטה להישאר איתם.
הההם ראו טלויזיה,ההתקשרו לאנשים באמצע הלילה ועשו שטויות שילדים עושים
היא תמיד אהבה את המשפחה שלה,הייתה לה משפחה גדולה ומאוחדת.
היא אוהבת את כולם
היא החליטה שהיא עייפה,אז המפלצת אמר "מי שהולך לישון סובל"
היא חשבה שהוא סתם צוחק...
אבל הוא לא צחק
הבנדוד שהיא אהבה אמר לו להפסיק
אמר לו שהוא דפוק
והיא ניסתה לחנוק את עצמה עם הכרית ושתקה.
היא "ישנה"
היא הייתה סתם ילדה תמימה
מאותו רגע היא תמיד שנאה אותו,הוא לקח לה את התמימות
היא הכחישה.
היא לא ידעה ששם יתחילו ההכחשות שלה.
היא לא ממש זכרה את זה
אבל זה כנראה תמיד היה שם איפשהו בתת מודע...
היא הייתה קטנה,היא לא תיארה לעצמה שזה עוד יקרה לה בחיים
וזה קרה יותר מדי.
אבל אפפעם זה לא היה כמו הפעם ההיא.
היא ראתה אותו לא ממזמן...
זה היה מוזר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
