JuSt LeAvE mE

יום קשה

ככ קשה

אוףף

אני לא מסוגלת לראות אוהתה ככ חסרת כוחות

היא אחת הנשים הכי חזקות שאני מכירה,אני אוהבת אותה יותר מכל דבר אחר

קשה לי לראות אותה ככה

ונמאס לי שלא מרוצים ממני

אוף

די

ככ קצת הערכה

אני יום שלם בפאקינג בית חולים עושה שיעורים בכל דרך אפשרית

חוזרת הביתה ב10 והולכת להשלים חומר שחסר לי

ומה שאני מקלבת בתמורה זה זלזוז וצעקות ועוד אמירות שאני לאמ וצלחת ושאני מאכזבת

למה אני ממשיכה פה?

אני לא עוזרת לאפחד

כולם התאכזבו ממני

והכאתי לכולם

ויום כיפור עברמעולה,לפחות זה שמנהה

וכתמיד..הדמעות מרטיבות לי את כל החולצה,

השחור והרע חוזר...

והסכין וההרס העצמי קרוב מתמיד.

עריכה:

הסכין כבר לא קרובה...

הסימנים של ידי כבר נמצאים שם...