בהחלט יותר טוב.
כבר לא בוכה,כבר לא בדיכאון...אבל יותר עצבנית
אבל המצב תחת שליטה,הייתה לי התפרקות די גדולה בזמן האחרון..
אבל הדבים מסתדרים לאט לאט (מאוד לאט)
תאמת,יש עלי הרבה עומס כרגע...לסדר תבית,לעזור לאמא,לעזור לאמא,לארגן הכל..כשאין אוכל להכין והבעיקר לדאוג לאמא ואיכשהו לשמור על המשפחה שלא תתפרק.
אמא מסיבה כלשהיא כל הזמן חולה בזמן האחרון,ויש הרבה ימים שאני חוזרת ב6 (מבצפר)והיא למעלה במיטה ואני מסדרת,עושה כלים מכינה לה משו לאכול מתחילה ללמוד בלילה והולכת לישון ב2...(במקרה הטוב)וקמה מוקדם בבוקר בשביל להספיק לקחת את האוטובוס...וככה כל יום.
אני כבר כמעט לא במחשב כי אין לי זמן...בקושי לישון יש לי זמן (ובגלל זה אני גם נראית איך שאני נראית,מזל שיש איפור)
למזלי,יש לנו סוף שבוע (כי לי אין שביתות)ובסוף שבוע זה הזמן להתפרק
יום שישי בצהריים היה הכי כיף,ממזמן לא היה לי ככה כיף....
מה היה כלול?הרבה הרבה עישון (ולא סיגריות)
קצת שתייה (בייליס קר מממ איך אני אוהבת)
ובלילה סרט פחד הכי טוב שראיתי (וואו הוא חייב להגיע לארץ,למרות שהוא ספרדי הוא יגיע בקרוב לארהב)
ממש סרט מעולה,בחיים לא הייתי בסרט שכל הקולנוע צועק רוב הסרט,וכולם מבוגרים...
איך אני אוהבת הקרנות בכורה!
ואחכ ראיתי סרט קלאסי בבית עם חברה והלכתי לישון בבוקר של יום שבת...
וביום שבת הלכתי הלכתי הלכתי והלכתי עוד קצת (עשיתי את חצי ברצלונה ברגל...)
איך אני אוהבת את הסופי שבוע!!!!
והיום,יום ראשון...
לנקות את הבית..לסדר הכל ולשטוף (כי אמא לא מרגישה טוב והיא חייבת לנוח)
וללמוד למבחן חשוב מחר (שבוע מעצבן של מחבנים שמחכה לי...)
ואולי אחהצ ללכת לעשות שיעור אנגלית לילדה אחת
אוכל?ירדתי 2 קילו בשבועיים המטורפים האלה...
שבוע שעבר אכלתי רק פעם אחת אוכל (אצל חברה בארוחת ערב)
שאר הימים?רק שטויות (קצת שוקולד,הרבה קורונפלקס והרבה ממתקים..)
והרבה סיגריות (אני מעשנת המון עכשיו...)
ככה מסתכם האוכל שלי (ומקודם אכלתי 2 כפות אורז וקצת אבוקדו,כי אמא הכריחה..)
אני לא רוצה לאכול,אני רוצה להרזות חייבת לההוריד את כל מה שהעלתי חייבת חייבת.
לא רוצה לאכול שטויות,נמאס מחטיפי בריאות פרוסה בבצפר קורונפלקס ואולי איזה שוקולד או עוגיות...נמאס מתה או קפה כל היום (או חלב)
ונמאס לעשן ככ הרבה (כי זה יקר)אבל מה לעשות?זה מה שיש..
השבוע אני אנסה לקחת את עצמי בידיים,אני מקווה לרדת עוד איזה קילו או יותר...
נמאס לי להיות מנופחת כמו בלון.
עוד חודשיים אני כנראה באה לביקור קטן בארץ=]]
אני מקווה שבעזרת השם הכל יהיה בסדר...
אבל אם אני אבוא לא יהיה לי בדיוק זמן לטיל ולראות אנשים=//ננסה לסדר משו...
אני מחכה לינואר.
אני רוצה לעבוד כבר,
רוצה כסף שלי.
חייבת.
נמאס לבקש מאמא,כבר לא נעים...
אני רוצה כסף בשביל כמה דברים
1.בשביל לא לסקש יותר מאמא.
2.בשביל לשלם לה משו סמלי על כל החשבונות של הפלאפון,אני מגזימה יותר מדי.
3.לשלם לעצמי על הטיול השנתי (כי זה די יקר,ולאמא יש הרבה הוצאות עכשיו ומי יודע הלוואי הוצאה גדולה בינואר.)
4.לקנות מצלמה חדשה (אחרי שאני אעשה את כל מה שכתוב למעלה...)
5.לקנות פלפאון חדש!!! (נמאס לי משלי)
ואחכ...
לחסוף לרישון צלילה ולבזבוזים שלי (לא חסר לי,באמת שלא)
מה המסקנה?
שיגיע כבר חג המולד!!!!!!!!!
אני הולכת לעבוד כללל היום וכל חג המולד (כי לא באמת אכפת לי לעבוד בתאריכים האלה)
לפחות יש לי עבודה (תאמת יש לי שתיים,אני צריכה לבחור...שתי האפשרויות מכניסות לי די הרבה כסף ושניהם ישראליות,אחת זה עם המוצרים של ים המלח והעבודה השנייה זה חנות תכשיטים)
אני עמוסה רגשית,אני זקוקה למישו.
זקוקה לאהבה..שיקשיבו...
זקוקה לתת אההב,אני כבר מלא זמן לבד.
אני לא יודעת להיות לבד (הבעיה שאני גם לא יודעת להיות עם מישו)
אני זקוקה.
חבל שאין אפחד...
אני לא אגיד שקל לי,כי לא.
אבל יותר טוב,טיפה.
אני מתחילה להתרגל למצב החדש
לחיים בלי אבא,לחיים שהיו לי פעם.
לחיים הקשים כנראה (למרות שיש יותר קשים משלי,בהרבה אני יודעת...)
אני רק מודה לכמה אנשים מיוחדים שעוזרים לי להמשיך.
כי חברים זה הכל בחיים...
בלי הכמה חברים האלה,אני באמת לא יודעת איפה הייתי עכשיו.
ולחברה הכי טובה שבכל רגע שבירה דואגת לחבק ולהקשיב,שכל פעם שאני בוכה בכיתה היא דואגת יתנו לנו לצאת כי היא יודעת שאני לא אוהבת שיראו אותי בוכה,שבאה אלי הביתה ב3 לפנות בוקר כשאני מתקשרת אליה...שכל פעם שאני צריכה להוציא עצבים היא שם.
אני ככ מודה לה,והיא אפפעם לא תקרא את זה..אבל היא מי שהצילה אותי בתקופה הקשה,כי חוץ ממזה שאני כותבת פה היא יודעת תאמת שהכי כואבת לי,היא יודעת למה ככ קשה לי,היא יודעת מה המטען הרגשי שיש לי עכשיו...
אני פשוט אוהבת אותה.
וחוץ ממנה,לכמה חברות טובות מהארץ שלמרות שאנחנו מדברת רק דרך המחשב,הם תמיד יגרמו לי להרגיש טוב,ותמיד יעזרו...
ויש את הכמה מיוחדות שלא משנה כמה זמן לא נדבר,ברגע שנדבר הכל יצא...והעזרה לא תאחר לבוא.
יש כמה אנשים מדהימים בעולם הזה,שאני חייבת להם ככ הרבה.
זה פוסט מוזר,פוסט לא ברור.
כמוני
פוסט שהצלחתי להוציא קצת מחשבות,
ולשם שינוי לא פוסט דיכאון כמו כל מה שיש לי פה...
ויש עוד הרבה מחשבות להוציא,המון
אבל...זה לא יוצא...
קשה לי להביע את עצמי,קשה לי להגיד מה שבאמת מפריע לי,אני סופגת הרבה חרא (בעיקר מאמא,שלפעמים נראה שפשוט לא אכפת לה ממה שאני עושה..כי זה הייחס שלה,היא בכלל לא מתייחסת להכל לא אכפת לה כלום,רק עצמה...היא גורמת לי לבכות בדקה כמו אתמול,כי אני מבטלת את עצמי בשבילה אני דואגת שהיא לא תראה שרע לי אני דואגת שהיא לא תראה את מה שעובר עלי ואני רק עוזרת לה והיא במקום להגיד בדרך כלשהיא תודה רק צועקת ומתלוננת ובאה בטענות...)אבל אני צריכה ללמוד לחיות כי ככה החיים לא?
אני זקוקה לפסיכולוג,ונמאס לי לבקש.
זקוקה לדבר,ונמאס לי לשמור את זה...
למה לא מתייחסים אלי בבית הזה?
ועכשיו יש לי עוד מלא דברים לעשות..
פוסט שיחרור.
איזה כיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
