קצת עצוב ובודד לי עכשיו.
עצוב,יום שישי בלי תוכניות....
אני קרועה מעייפות,ישנתי כל הצהריים.
טיפה מאוכזבת מעצמי,
אמרתי שאני רוצה להפסיק.
אבל אני לא ככ הפסקתי...
אומנם זה לא מתקרב לכמויות של פעם
[ממש ממש לא]
אבל זה הורס אותי...
אני מתה לקנות,
שיהיה הרבה כמו פעם...
אני רוצה לראות את זה ולנשום בשקט...
בידיעה שיש ויש הרבה...
אני לא יכולה לפול שוב.
ותפסיק להיות כזה.
כל הזמן שותק,
אפפעם לא מסתכל...
תאמת,זה גם לא שאתה נחמד יותר מדי..
אז למה?
אני אוהבת להכאיב לעצמי..
אוהבת ללכת על משימות בלתי אפשריות.
ואני הכי רוצה בעולם לדבר,סתם לשמוע תקול שלך..
לדעת איך הוא
אני לא מבקשת יותר מדי...
סתם שתגיד שלום.
ועכשיו...סופש ארוך ארוך עד יום שני.
אני אצטרך לראות אותך שוב רק ביום שלישי.
לא נחמד במיוחד =//
ואני מתה להפגש.
זה כל מה שאני רוצה,שתגיד לי להפגש...
אני ואתה לבד,ככה אולי תדבר אלי.
אבל אני יודעת איך אתה וזה בלתי אפשרי.
אני פשוט צריכה לשכוח.
אני צריכה מישו.
אני צריכה אהבה,
אני צריכה לאהוב.
וזה נשמע עצוב...
אבל אני פשוט לא יודעת להיות לבד.
מקווה שמי שיש לו חיים נהנה עכשיו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
