JuSt LeAvE mE

.

סעמק זו כבר הפעם השלישית שאני כותבת תפוסט הזה...אני מקווה שהפעם זה לא ימחק כי זה כבר עולה לי על העצבים

נמאס לי מאנשים צבועים,

מה"חברים"שאמורים להיות לצדך...

כמה אפשר לתת ולקבל חרא בתמורה?

כמה אפשר להיות נחמדה ולהבליג מהכל..

תמיד להקשיב,תמיד להיות שם..תמיד לשמוע.

אבל אחכ בום על הטעות הכי קטנה את מקבלת סכין ללב,ישירות.

החברים הפכו לאויבים,והאויבים הפכו לחברים...

בעצם לא...

החברים הפכו לאויבים,והאויבים נשארו אויבים...

כן,זהו מצבי כרגע.

את קצת החברים שהצלחתי לספור על יד אחת והייתי משוכנעת שדווקא הם לא ינטשו,

הם שוברים אותי...

אני כבר לא צריכה את היד בשביל לספור...

כבר אין לי צורך בכלל לספור...

נמאס לי לשמוע רק צביעות כל היום...

נמאס לי להפוך לחלק מהצביעות הזאת.

עד עכשיו נשארתי בבית כי לא היה לי מה לעשות (ואני הכי שונאת בעולם להיות בסופש בבית ולא לעשות כלום)

אבל עכשיו אני בבית כי אין לי חשק לעשות כלום,

אין לי חשק להיות נחמדה...

לא רוצה לצחוק,

לא רוצה לדבר...

לא רוצה להעמיד פנים,

לא רוצה לשמוע...

לא רוצה להעמיד פנים,

לא רוצה לעשות כאילו לא קרה כלום.

נמאס לי שכולם חושבים שאני לא נפגעת,

הנמאס לי להראות חזקה...

האמת היא שאני די רגשית...

אני פשוט רוצה להיות בבית ולשקוע בדיכאון העצמי שלי....

רוצה להיות לבד,בלי לדבר,בלי לשמוע

בלי שידברו אלי...

אין לי חשק אפילו לריב,

ובטח שלא לחייך...

ממש לא בא לי להסתכל במראה,

הכי לא בא לי להתלבש...

לא בא לי להתאפר,

להסתרק,

לא בא לי להתארגן.

וגם לא ממש בא לי שיראו אותי.

בא לי להיות לבד,אמא את חייבת להיות פה בשביל להציק לי?

[ותפסיקי להגיד לי לבוא לאכול]

רוצה לעבור למקום חדש,

אני רוצה להגיע למקום שאפחד לא יכיר אותי,

שאני אלך ברחוב ולא יסתכלו עלי רע...

לא רוצה שיכירו אותי לפי הגדרות...

לא רוצה שידברו מאחורי גבי,

רוצה להכיר אנשים חדשים,

אני צריכה חברה חדשה....

ובא לי פעם אחת בחיים להיות הילדה המוזרה שתמיד לבד,

שאפחד לא מכיר...

שכולם יחשבו שהיא סוג של תעלומה,

שאפחד לא יבין למה היא תמיד שקטה ובודדה...

פשוט בא לי להיות לבד.

[גם ככה עכשיו אני לא כזה רחוקה מהמצב הזה,אני לאט לאט מנתקת את כל הקשרים שיש...]

אני רוצה לעבור למקום חדש.

ואני לא רוצה לחזור לגור בארץ,

וגם לא רוצה להשאר בספרד...

רוצה ללמוד שפה חדשה,

רוצה להמשיך לדבר עברית רק עם המשפחה (ועם החברות מהארץ)

רוצה להמשיך לדבר ספרדית (כי זה חלק ממני...)

אבל אני רוצה משו חדש...שפה חדשה,

נמאס לי מהשגרת חיים שלי.

אני רוצה חיים חדשים...

ואני מאוד מאוכזבת מעצמי,

ואני יודעת שיש הרבה אנשים שגם מאוכזבים...

אני יודעת שאמרתי שאני אפסיק לעשן,

אני יודעת שזה לא עוזר לי..

ואני יודעת שהצלחתי למנוע את זה במשך הרבה זמן..

אז כן אני קצת התמכרתי,אזמה?

כבר לא אכפת לי שזה ישפיע לי על הלימודים...

אבל כשאני לא מעשנת,

אני מתחרפנת

[כמו עכשיו]

ואני יודעת שאני מוציאהה הרבה כסף על זה.

ומעצבן אותי שאין לי מילה.

אבל אני לפחות מתנחמת שזה לא בכמויות של פעם,

כבר לא נשאר לי כח בגוף לעמוד באותם הכמויות

[וגם השכל שלי די נדפק...]

אני פשוט רוצה לההעלם..

אני רוצה לעשן...לא לאכול..ולעשן עוד קצת עד שאני אמות.

רוצה למות במשקל נמוך,

ועם הג'וינט בפה....

ואז אולי אני אהיה סופסוף מאושרת.